ביום שישי האחרון קיבלתי טלפון נייד חדש מההורים שלי. בשבילי, טלפון נייד הוא מכשיר חשוב מאוד, שבעיקר מאפשר לי לתקשר עם הסביבה, אבל גם לשמוע מוזיקה ולהיות יותר פעילה ועצמאית.
במשך זמן רב לא היה לי טלפון נייד, אחרי שזרקתי את הקודם מהמרפסת שלנו בקומה התשיעית. מיד כשעשיתי את זה הרגשתי חרטה ותסכול. זו לא הייתה הפעם היחידה או אפילו האחרונה שזרקתי משהו מהמרפסת. זו תגובה שאין לי שליטה עליה כשאני עצבנית ומתוסכלת.
אני ממש לא רוצה להתנהג ככה, אבל לפעמים אני מרגישה שאני לא בשליטה, ושמשהו רע משתלט עליי. אני לא אוהבת להרגיש ככה. זה בדרך כלל קורה מתסכול אחרי חוסר הצלחה להסביר את עצמי או לעשות משהו שחשוב לי להצליח בו.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
הפחד להיכשל
עכשיו, כשיש לי שוב טלפון, אני רוצה לשמור עליו ולדאוג שלא אוכל לזרוק אותו פעם נוספת, כי זה קרה לפחות פעמיים בעבר. אני מאוד מקווה שאצליח לשמור עליו ולהתנהג בבגרות.
ההורים שלי דואגים לתת לי טלפון, ואני לא מאשימה אותם שהתחיל להימאס להם מהשיטה הזו שלי להתעצבן, להרגיש מתוסכלת ולהוציא את הרגש הזה על המכשיר הנייד שאני כל כך זקוקה לו. אני מבינה שלא פשוט להשקיע ככה שוב ושוב, רק כדי שהכול ירד לטמיון. אני מעריכה את זה שלא מוותרים עליי, ופעם אחר פעם רוכשים עבורי טלפון נייד חדש, למרות ההתנהגות שלי.
האמת, שאני חוששת מכך שייתנו לי טלפון, כי אני לא חושבת שאצליח לשמור עליו. אין לי כלים לשלוט בעצמי במצבים כאלה, ואני חוששת להיות שוב במצב שבו אתנהג באופן חסר אחריות והערכה כלפי מי שאוהב אותי ולא מפסיק להאמין בי.
הפחד להיכשל הוא גורם משמעותי בהרבה בחירות שלי בחיים, והוא הרבה פעמים מנהל אותי מאוד גרוע, מונע ממני להתקדם ומקשה עליי להאמין בעצמי. הייתי רוצה להיות פחות מושפעת ממנו, אבל אני מרגישה שכרגע זה גדול עליי, ואני מקווה שבעתיד זה ישתנה.
לפי מה שהמשלבת שלי אומרת, לקוות זה לא מעט, והעיקר זה לעולם לא לוותר. לא רק על הטלפון. בכלל בחיים על מה שרוצים, ובטח על מה שנכון וצודק.
אז בינתיים, לא מוותרים, רוכשים עוד טלפון נייד ומחפשים דרכים יצירתיות להרחיק אותו מהתסכול ולבטא את הכעס אחרת, אולי על הטלוויזיה. סתם. על משהו פחות בעייתי, כי התסכול שלנו, האוטיסטים, הוא לצערי חלק מחיינו, שלא ייעלם לשום מקום.