חשוב לי לעסוק בניסיון שלי למצוא קבוצה חברתית, ולשתף בקשיים שלי למצוא קבוצה שמתאימה לי. אני די נופלת בין הכיסאות בכל מה שקשור לאבחנה שלי כאוטיסטית, ולביטוי המעשי שלה. לכן, קשה לי למצוא מקום שמתאים לי.
אני מאובחנת בתפקוד בינוני, ולא יותר מזה, אבל ההבנה הקוגניטיבית שלי היא כנראה מפותחת. בכלל, אני נחשבת בחורה חושבת ודעתנית, רגישה עם חוש ביקורת, אבל, יש לי קושי עם ויסות. לכן, לפעמים, קשה לי מאוד להירגע ולהתרכז.
בנוסף, אני מתמודדת עם חרדה חברתית, אז קשה לי בסיטואציות חברתיות עם אנשים חדשים. מכל הסיבות הללו, קשה לי מאוד למצוא מסגרות שמתאימות לי. עם זאת, ההורים והמשלבות שלי מנסים להקים עבורי קבוצה חברתית שתתאים לצרכים ולקשיים שלי. אני מנסה להישאר אופטימית ולא לאבד תקווה, שתימצא קבוצת האנשים החברתית שמתאימה לי ושהכי טוב לי איתה.
אני אולי צריכה להסביר למה אני מחפשת קבוצה חברתית. רוב הזמן במשך השבוע אני נמצאת עם משלבת (כבר כמעט 25 שנים), ושהיא מסיימת לעבוד ועוזבת, אני נשארת עם המטפלת שלי. התוצאה היא שלמעט פעילויות חברתיות מצומצמות יזומות עם המשלבות שלי, למעשה אין לי כל אינטראקציה עם "קבוצת השווים" שמתאימה לי.
דרושים: מדריכים בצהרון לילדים בגיל הרך של עמותת "האומץ להיות". העבודה היא במשמרות של 3 שעות מדי יום, באזור המרכז. דרוש ניסיון / רקע בהדרכה וחינוך, אמינות, יושרה ואהבה לילדים.
ללוח המשרות המלא של "שווים בתעסוקה" הקליקו כאן >> https://jobs.shavvim.co.il/jobs/
לאן אני שייכת?
מה זה אומר בעצם "קבוצת השווים"? אנשים שיכולים להבין את הקשיים שאני חווה ביומיום, כי הם כנראה חווים קשיים דומים לשלי. מצד שני, אנשים שיש להם הבנה קוגניטיבית גבוהה ורגישות, כמו שנדמה לי שיש לי, לפחות כך אומרים לי כולם. לכן, זה משמעותי עבורי להיות לפעמים עם האנשים הללו ביחד. מי יכולים להיות אותם אנשים? אוטיסטים, אילמים, כאלה שעל הרצף ודומים לאפיונים שלי יחסית, או מבטאים יכולות וצרכים דומים, או בעצם כל אדם בעל מוגבלות שעונה על ההגדרות האלה פחות או יותר, שמחפש חברה, וגם יודע להעניק אותה.
לא באמת ברור לי, ונדמה לי שגם לא בהכרח לאנשים סביבי, מהי "קבוצת השווים" שלי. למשל, האם הם אוטיסטים או אפרקסים. באופן אוטומטי, משייכים אותי לקבוצת אוטיסטים, אבל אפרקסיה היא חלק מאוד משמעותי בחיים שלי. אולי אפילו יותר.
רק כדי להיות בטוחה שאני מובנת, אפרקסיה היא מצב בו אדם כמעט ולא יוזם פעולות מוטוריות באופן עצמאי, ועל כן זקוק להנחיה של אדם נוסף. כפי שאמרתי, אפרקסיה היא מאבק מתמשך בחיי, ודורשת מאמץ עצום מצידי ומצד הסביבה שלי.
לאן אני שייכת? מה עם האילמות והאפזיה? יש גם היבט מעט פוליטי בהגדרות האלו. ביטוח לאומי נותן מענק כספי גבוה לאנשים אוטיסטים, בעוד המענקים למי שיש לו אפרקסיה נמוכים יותר. אני לא מאוד מבינה בנושא, אבל אני כן יכולה לומר שזה פקטור.
אני רוצה להבין האם בכלל יש צורך לקטלג אותי בקבוצה מסוימת. לצד היותי אוטיסטית, אילמת ואפרקסית, אני גם אדם, אישה, בחורה צעירה, תל-אביבית, עם ניסיון בכתיבה ועוד כל מיני מאפיינים. אז מה גובר על מה? בחברה שלנו, כנראה האוטיזם. ואם המאפיין העיקרי שלי הוא שאני מיוחדת – איך אני מוצאת את אלו שטוב לי איתם, שהם הקבוצה שלי?
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
לטורים נוספים של לי נווה גיא-און לחצו כאן
