“תמיד הבט בצד המואר של החיים” – במילים אלה מסתיים הסרט המפורסם של מונטי פייתון. אכן, עצת זהב, אבל האם ניתן להחיל אותה גם על הקורונה האיומה? מסתבר שהתשובה חיובית.
מחקר של חוקרים מאוניברסיטת ראטגרס בניו ג’רזי, ארה”ב, מעורר תקווה בנוגע לעתיד התעסוקתי של אנשים עם מוגבלויות לאחר הקורונה, בעולם שבו עבודה מהבית היא הנורמה החדשה. החוקרים סבורים שההווה, שבו יש נכונות הולכת וגדלה של מעסיקים לאפשר לעובדים לעבוד מהבית, אולי יוצר לנגד עינינו את השינוי המשמעותי שלו אנו מייחלים: הכלה ושילוב חברתי, כלכלי ופוליטי.
המחקר עצמו דן במצב שרובנו מכירים, ואין בו שמחה מיוחדת. החוקרים, ליסה שור ודאגלס ל. קרוז, בדקו את נטייתם של מעסיקים להפלות בקבלה לעבודה מועמד שמזדהה כאדם עם מוגבלות, גם אם כישוריו רלוונטיים למשרה, ולמוגבלות אין כל השפעה על ביצועיו. החוקרים מצאו שעובד עם מוגבלות נאלץ להתמודד לא רק עם דעות קדומות מצד מנהליו ועמיתיו לעבודה, אלא גם עם קנאה וטינה, וזאת עקב ההתאמות שהוא מקבל כהנגשה, אם הוא מקבל. עובד שהניידות מחוץ לביתו קשה לו פיזית או כלכלית, או שעליו להפסיק את עבודתו כדי לצאת לטיפולים, סובל מיחס רע. ישנם פערי שכר לרעתו. ונחשו את מי מפטרים ראשון כשהמצב איננו טוב? נכון. אותו.
“אני בדיוק האדם שאתה מחפש”
שימו לב למסקנות מאירות העיניים של מחקר זה: אם אלה הבעיות – הקורונה, שהיא מחלה איומה, הבריאה אותן. כלומר, בניסיון להתמודד עם ההשלכות שיש לקורונה על חיינו, נוצרו פתרונות לבעיות קיימות, שאינן הקורונה עצמה. כעת, אדם שיש לו מוגבלות וגם כישורים שרלוונטיים למשרה מסוימת, יכול לשלוח את הפנייה שלו ולהוסיף עליה באחריות גמורה את המשפטים הבאים: “אני בדיוק האדם שאתה מחפש. כל חיי עד כה היו אימון למצב הנוכחי. אני רגיל לעבוד מהבית”.
הוא יהיה פטור מקשייו של משרד שלא מותאם לצרכיו, מדעה קדומה, מקנאה, איש לא יתעניין מתי הוא יוצא לטיפול, והוא יימדד לפי יכולתו לעמוד במשימות ולפי איכות עבודתו. חלק מהאוטיסטים שאני מכיר, יוסיפו: “וברוך שפטרני מהצורך בחִיברות כפויה. עם המחשב שלי, אין לי קושי לקדד סיטואציות חברתיות”. גם המעסיק יזכה לבונוס גדול, שהוא פטור מהנגשה פיזית או אחרת, שיקלו על אותו מועמד לבצע את עבודתו.
אין ספק: המחקר ומסקנותיו חשובים מאוד. יש להם השלכות על שלב הקבלה לעבודה, כי מעסיק שמקבל אדם עם מוגבלות לעבודה מן הבית, מאפשר לו למצות את הפוטנציאל שלו ולתרום למקום העבודה. כמו כן, מעסיק שיהיה מרוצה מעבודתו של מועסק זה, ימשיך להעסיק אותו. אבל – האם אין עלינו לשאוף למשהו שהוא יותר מבסיסי והישרדותי?
אדם זקוק לחברה, פיזית ונפשית. גם מי שהחיברות קשה לו, כמה לחברה. בעולם בו הקורונה נסוגה ועולם חדש ויפה נגלה לעינינו בדרך לעבודה, העובד שנותר בבית ועובד מהבית, בעצם, נשאר בבידוד חברתי ובבידול.
המוסרי גם משתלם הפעם
מעסיק חכם יכול לפתור את הבעיה הזו על ידי יצירת שני מסלולי העסקה: פיזי ווירטואלי. כלומר, במקום העבודה ומהבית, ולאפשר לכל מועסקיו, אלה שיש להם מוגבלות ואלה שאין להם – לבחור את המסלול הנוח להם. במקביל, הוא ייצור אפשרות לעבודת צוות אונליין וייזום פעילות חברתית אונליין, שבה משתתפים כולם, פעם בשבוע או פעם בחודש.
*****************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
האנושות לא יצאה במסע של עשיית חסד וצדק. היא נלחמת על חייה. אבל הצד המואר של החיים, במקרה זה, הוא הפתרון הנכון ביותר מבחינה כלכלית, חברתית, בריאותית, נפשית. “ואהבת לרעך כמוך,” נכתב גם בתנ”ך. הנה, כל התורה על רגל אחת. העשייה המוסרית מעולם לא הייתה כה משתלמת.
