בימי שגרה, שבתקווה אוטוטו חוזרים אלינו, מגיעה הודיה איזקסון לאוניברסיטת בר אילן חמש פעמים בשבוע, שש שעות בכל פעם. זה לא דבר של מה בכך עבור צעירה עם מוגבלות, המתמודדת עם קשיי התפתחות קלים ועם בעיות בשיווי משקל, וכתוצאה מכך גם בהליכה. ובכל זאת, איזקסון לא מוותרת על שום מפגש בתוכנית “כלים שלובים”, המיועדת לה ולעוד בוגרים עם מוגבלויות.
“כלים שלובים” היא תוכנית ללימודי מוזיקה דו שנתית, ומשתתפים בה מוזיקאים מעל גיל 21 עם מגוון מוגבלויות רחב – ממוגבלות שכלית התפתחותית קלה ועד לאוטיזם, עיוורון, שיתוק מוחין ותסמונות שונות. התוכנית פועלת במחלקה למוזיקה באוניברסיטת בר אילן, בשיתוף עמותת אקים ומינהל מוגבלויות במשרד הרווחה.
“השאיפה של התוכנית היא להעניק למוזיקאים עם מוגבלויות חוויית מימוש עצמי וידע אקדמי כמו לסטודנטים אחרים בני גילם”, מסבירה רותי רייניך, מייסדת ומנהלת “כלים שלובים”, “וגם להוות אלטרנטיבה תעסוקתית למפעלים המוגנים שקיימים היום. עוד מטרה היא לאפשר לאנשים עם מוגבלות לצאת משגרת חייהם ולהמשיך להתפתח בתחום המוזיקה, אליו הם קשורים ואותו הם אוהבים”.
איזקסון, תושבת הרצליה, מנגנת בסקסופון ובתוף אפריקאי, וגם יודעת לשיר נהדר – מה שהביא אותה מלכתחילה לתוכנית. היא מגיעה ממשפחה דתית, בימים אלה לא עובדת, אבל הספיקה בעבר לעבוד שנתיים בגן ילדים וגם להיות חניכה בבני עקיבא. “הזיקה למוזיקה באה מאימי ששרה וניגנה על גיטרה”, היא מספרת ל”שווים”. “הדורות הקודמים במשפחה גם היו מאוד מוזיקליים. סבא של אמא שלי היה אפילו חזן בית הכנסת בפראג. גם האחים והאחיות שלי שרים נהדר, והאח שקרוב אליי בגיל קורא בתורה בבית הכנסת בצורה מושלמת. כולנו שרים בכיף זמירות שבת”.
למה בחרה לנגן דווקא על סקסופון ותוף אפריקאי? “הכלים האלה ממש מיוחדים, ויש משפט שאומר לא לוותר, אז אני לא מוותרת על שום כלי. ניגנתי כבר בהתנדבות בגן ילדים בתל אביב וגם בשירות הלאומי”.
איזקסון הגיעה ל”כלים שלובים” דרך אבא שלה, פרופ’ לספרות באוניברסיטת בר אילן. “הוא הכיר את התוכנית, וגם עיריית הרצליה הפנתה אותו אליה, אז ניגשתי לוועדת קבלה, עברתי אותה והשתלבתי”.
מה היא נותנת לך?
“אני מרגישה שם ממש טוב, וזה כיף שאני יכולה לשיר ולהופיע בפני הורים. זה פתח אותי לתת יותר אמון בבני אדם ולהראות מה שאני יכולה. העובדה שאני עטופה בסביבה תומכת ונפגשת עם אנשים שהם דומים לי בקשיים, זה נותן לי חלון לתקווה. לפני כל הופעה אני מתרגשת נורא”.
אבא שלה, פרופ’ מירון איזקסון, מסכים עם כל מילה. “אני זוכר תקופות לפני שהודיה התקבלה לפרויקט שהיא לא העזה לשיר בפני המשפחה”, הוא מספר. “מאז ‘כלים שלובים’ התפתח אצלה בעיקר הנושא של יחסי אנוש. הביטחון העצמי שלה גבר, כך שמנערה מופנמת ולא מדברת היא פתאום מתגייסת ומנדבת את עצמה להופיע בכל הזדמנות, לשיר ולנגן. הפרויקט הוא ברכה עבורה”.
איזקסון מוסיפה ש”הפרויקט הוכיח לי שצריך להתייחס לכל בן אדם כמו שהוא. הוא נתן לי אפשרות להופיע עוד ועוד ולקבל פידבקים שאני טובה כמו כולם”.
עיוור, אוטיסט ופנומן על הפסנתר
בזמן שאיזקסון נושפת בסקסופון, יושב ליד הפסנתר בחור בן 23 בשם רועי גינת ומלהטט על הקלידים. זה לא מובן מאליו בהתחשב בכך שגינת מתמודד עם עיוורון, שיתוק מוחין ואוטיזם. הוא לא נולד כך. בגיל שנה וחצי התגלה אצלו גידול בגזע המוח. הרופאים נתנו לו סיכויים נמוכים ביותר לשרוד. אחרי ניתוח של 11 שעות הוא שרד אך נותר עם פגיעות קשות, שאחריהן הגיעו עוד שנתיים של אשפוז בבית החולים.
כאשר קצת גדל, אמא שלו קנתה לו אורגנית פשוטה, שיהיה לו משהו להתעסק איתו. רק אז גילו במשפחה שלילד יש כישרון מוזיקלי יוצא דופן. התברר שיש לו שמיעה אבסולוטית, ושהוא יודע לנגן מהראש שירים ששמע פעם אחת בלבד. מאז עברו שנים רבות, והוא כבר הספיק לנגן בהופעות רבות, וגם עם אמנים ידועים כמו שלמה גרוניך ושלומי שבת. חוץ מזה, הוא חלק מתוכנית “כלים שלובים”, שמאפשרת לו לעשות מוזיקה יחד עם צעירים שמתמודדים עם אתגרים דומים לשלו.
“רועי הוא פנומן בנגינה על פסנתר”, אומרת המנהלת רייניך. “זה משהו יוצא דופן. אז אולי הוא לא יכול לעבוד בחוץ משום שהוא זקוק לעזרה מרובה, אבל אצלנו הוא ממשיך להתפתח ולהתקדם ולהביא לידי ביטוי את יכולותיו וכישרונו. הוא פשוט מממש את הפוטנציאל שגלום בתוכו”.
רייניך היא מיוזמי התוכנית, שהוקמה לפני ארבע שנים יחד עם פרופ’ אבי גלבוע, ראש המחלקה למוזיקה דאז באוניברסיטת בר אילן, ודותן סגל, שכמו רייניך גם הוא מעמותת אקים. “הרעיון היה שהחניכים יגיעו למחלקה למוזיקה כמו כל סטודנט אחר, ירגישו שווים, ויממשו את היכולות שלהם”, היא מסבירה. “המוזיקה היא אותה מוזיקה לכולם. חוויית ההנאה מההאזנה ומהביצוע המוזיקלי קיימת הן אצל אנשים ללא מוגבלות והן אצל אנשים עם מוגבלות”.
איך מלמדים אנשים עם מוגבלות מוזיקה?
“השוני הוא בהנגשה. לדוגמה, אם נלמד מושג מוזיקלי מסוים, נסביר אותו על ידי דוגמאות רבות כדי שהוא יופנם, ונחזור אליו בהקשרים שונים וביצירות שונות על מנת לוודא שהתבצעה למידה. גם הרכבי הביצוע עורכים חזרות רבות לקראת הקונצרטים, כדי שהסטודנטים ישלטו בחומר ויהיו מוכנים להופעות”.
מלבד החלק המקצועי, יש גם את הנושא הרגשי. “צריך להבין שכל סטודנט מביא איתו יחד עם המוגבלות אתגר רגשי או התנהגותי שמאפיין אותו”, היא ממשיכה. “ההתנהגויות יכולות ללבוש צורה של ניתוק, חזרתיות, חוסר יכולת לחוות תסכול, בכי ואינטראקציות שליליות בקבוצה. בעוד שבכיתה רגילה הפן המשמעתי תופס מקום על מנת לאפשר למידה, ב’כלים שלובים’ המורים, שהם גם מטפלים במוזיקה בהכשרתם, נותנים מקום לקשיים הנלווים, ויש הרבה הכלה של קשיים שצפים. זה שוני בולט שקיים בתוכנית שלנו לעומת תוכניות מוזיקה לאנשים ללא מוגבלויות”.
המשתתפים בפרויקט רואים בכל תו שניגנו הצלחה, אבל האתגר והגאווה הגדולים מגיעים מהביחד, כאשר הם מצליחים להרכיב הופעה ולהגיש אותה בפני קהל. “ההופעה משלבת יכולת ריכוז, התמדה, התמודדות רגשית עם התרגשות גדולה, עמידה בפני קהל ולמידת חומרים חדשים כל הזמן”, מציינת רייניך.
למרות שהיא קיימת רק כמה שנים, לתוכנית יש קבלות רבות. היא הצליחה למצב את עצמה כתוכנית דגל, ששמה את האדם ויכולותיו במרכז הקהילה, ומהווה מודל לחיקוי עבור פרויקטים רבים. הרכב של “כלים שלובים” השתתף בוועידת “ידיעות אחרונות 2020” ובטקס פתיחת שנת הלימודים האקדמית באוניברסיטת בר אילן, במעמד נשיא המדינה ראובן ריבלין ונשיא האוניברסיטה. בדצמבר האחרון, במסגרת היום הבינלאומי לשוויון זכויות אנשים עם מוגבלויות, קיבלו אוניברסיטת בר אילן ואקים תעודת הצטיינות על התוכנית ממשרד הרווחה.
רייניך מבקשת להדגיש גם את הפן החברתי שלה. “הקבוצות הן קבוצות מגוונות מבחינת גיל, יכולת מוזיקלית ורמה קוגניטיבית. הסטודנטים שונים זה מזה באופיים ובכישורם המוזיקלי. יחד עם זאת, השהייה בתוכנית והחוויות המשותפות מגבשות את הסטודנטים לכדי משפחה אחת גדולה, בה לכל אחד יש מקום. הסטודנטים לומדים להכיר את הייחודיות של כל אחד ולקבל את השונה מהם. הם מבינים את הקשיים האחד של השני. מעניין לראות למשל אדם עם מוגבלות שכלית יוצר קשר עם אדם עם אוטיזם. בסופו של דבר הרי כולנו בני אדם שמחפשים קשר”.
ממוזיקה קלאסית עד רוק ומטאל
לאלישבע פיק, מורה ומרכזת ב”כלים שלובים”, חשוב לציין שבתוכנית המוגבלות אינה מגדירה את הסטודנטים, אלא אופיים וכישוריהם. “הסטודנטים חשופים לסוגי מוזיקה שונים ובאים לתוכנית עם האמנים והלהקות אותם הם מכירים מהבית ואוהבים לשמוע”, היא אומרת. “בתוכנית לומדים סוגי מוזיקה שונים, החל ממוזיקה קלאסית וישראלית, וכלה במוזיקת רוק ומטאל. וכמו בכל תחום, כל סטודנט מתחבר למוזיקה באופן הייחודי לו, בהתאם לטעמו האישי. לפעמים המורים מתאימים את הז’אנר המוזיקלי למצב הרוח של הקבוצה. במידה שעולים רגשות שונים במהלך השיעור, המורה יכוון את המוזיקה הנלמדת בכיתה, כך שתהיה בהלימה עם הסטודנטים, באופן שיהדהד או ישקף את הרגשות שלהם. לדוגמה, כשהייתה בקבוצה עליצות ואופטימיות כאשר התחילו החיסונים, הסטודנטים שמעו בפתיחת היום את השיר ‘יום סבבה’ של שלומי שבת”.
לדברי פיק, השילוב של יכולות ייחודיות ומוגבלויות מהווה אתגר גדול לצוות. “לכן המורים המלמדים בתוכנית הם גם מטפלים במוזיקה וגם מוזיקאים, ולכל מורה יש את המומחיות שלו. למשל, יש מורה שמלמד תיפוף, ויש אחראי על הרכבי הביצוע להופעות, יש מורה שמלמד מוזיקת עולם, יש מישהו שמלמד את רזי הטכנולוגיה והאולפן, יש תחום מקהלה ופיתוח קול, ויש שיעורים עיוניים בתיאוריה ובתולדות המוזיקה. מעבר ליכולת ההוראה, יש למורים ערך רב נוסף, שהוא התחום הטיפולי הנשען על הסתכלות פנימית על האדם, יכולותיו, צרכיו ושאיפותיו. השילוב בין דמות המורה והמטפל הוא שילוב מנצח”.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
כשהמנהלת רייניך נשאלת אם יש סיפורי הצלחה בתוכנית, היא מספקת תשובה מזווית קצת אחרת. “אני רואה בכל סטודנט שמגיע לתוכנית סיפור הצלחה”, היא אומרת. “כל סטודנט שלומד בתוכנית רוצה ללמוד בה. הלימודים לא פשוטים: הרבה ימים ושעות למידה, נסיעות ארוכות, ישיבה מרובה. אם הוא מגיע והוא רוצה את זה, זה כבר סיפור הצלחה. יש לנו סטודנט בן 48 שעבד שנים רבות במחסן בסופר וסידר מוצרים על המדפים. סטודנט כישרוני במיוחד. מצייר, כותב שירה וסיפורת ומנגן על גיטרה. היום הוא לומד בתוכנית, והוא מאושר. הוא מנגן וממשיך ללמוד נגינה על גיטרה, הוא כותב שירים, הוא מופיע, הוא מצייר. הוא מצא את מקומו. הוא כמובן לא יחזור לעבוד בסופר, אנחנו נעזור לו למצוא תעסוקה שמתאימה ליכולותיו”.
אתם מופיעים?
“לפני תקופת הקורונה היו הופעות רבות לתוכנית. הזמינו את הסטודנטים להופעות בכנסים, ימי עיון, ועדי עובדים ועוד. הופעות בולטות היו בערב ההתרמה של אקים יחד עם הזמר חנן בן ארי, ובכינוס הבינלאומי לאנשים עם מוגבלויות שהתקיים במלון דיוויד אינטרקונטיננטל עם עינת שרוף”.
אחד הקשיים איתם מתמודדת התוכנית הוא מציאת תעסוקה לבוגריה. עם השנים עלו הרבה רעיונות, אך תעשיית המוזיקה היא שוק רווי שקשה למצוא בו עבודה, במיוחד עכשיו. גם העבודה במשמרת אחת או בחצי משרה אינה מתאימה לסטודנטים שזקוקים למסגרת מלאה וקבועה. “האתגר העיקרי כעת הוא למצוא בית קבע לבוגרי התוכנית, מעין בית לחיים, שבו יוכלו להתפתח ולעסוק בתחום המוזיקה עוד הרבה שנים קדימה”, אומרת רייניך. “אנחנו בחיפושים אחר מקום שבו נוכל להקים מע”ש (מפעל עבודה שיקומי – ר.ז) אמנויות: מוזיקה, ציור ותיאטרון, אליו יגיעו הסטודנטים שלא יוכלו לעבוד בחוץ, אבל ירצו להמשיך להתעסק בתשוקה שלהם, המוזיקה”.
