המלצות הוועדה לתיעדוף חולים בתנאי מחסור במשאבים של מערכת הבריאות ממשיכות לעורר סערה. ההמלצות, שנכתבו על ידי ועדה המורכבת מנציגים של משרד הבריאות, ההסתדרות הרפואית וועדת הביו-האתיקה, מדרגות בסולם של 1 עד 4 את המטופלים שיש להעניק להם טיפול מציל חיים בעדיפות גבוהה (דירוג 1), בינונית (2-3) ונמוכה (4). בין השאר כוללים הקריטריונים שגיבשה הוועדה התייחסות לרמת התפקוד של החולה, ולכן נכים ואנשים עם מוגבלות מצויים לכאורה בדרגה 3. מתחתיה יש רק חולים הנוטים למות.
אמש ביקש פרופ’ אסא כשר מאוניברסיטת תל אביב, חתן פרס ישראל לפילוסופיה ובין מחברי הקוד האתי של צה”ל, להתייחס לעבודת הוועדה. פרופ’ כשר מתח על מסקנותיה ביקורת חריפה, ובשורה התחתונה ממליץ לבטלן.
וכך הוא כתב בדף הפייסבוק שלו:
“הערות בדבר המלצות ועדה לתיעדוף בתנאי מחסור במשאבים:
- לא התבטאתי בעניין ההמלצות של הוועדה לפני שקראתי את כל הדוח שלה, שיש בו יותר מחמישים עמודים.
- הוועדה כשלה בשני הנושאים הרגישים ביותר: הפליה מטעמי גיל והפליה מטעמי תפקוד, ולכן יש לדחות את המלצותיה. אסביר בקיצור נמרץ –
- הוועדה מגמגמת בעניין העקרונות הבסיסיים שלה. היא מציגה עמדה בשלושה משפטים, שיש ביניהם סתירות מובהקות: מצד אחד, המטרה היא “הצלת כמה שיותר בני אדם”; זה נשמע עיקרון בכיוון הנכון, אתית ומוסרית, שלכאורה אינו משאיר שום מקום להפליה מטעמי גיל או תפקוד. אבל מצד שני, “הצלת כמה שיותר בני אדם, על פי העיקרון של סיפוק מירב התועלת למירב הנזקקים”; לפי עיקרון זה מותר להפלות בני אדם על פי תוחלת החיים שלהם, כאשר אין לה שום משמעות רפואית, או על פי רמת התפקוד העצמאי שלהם, כאשר אין לה שום משמעות רפואית, מפני שכך מספקים “יותר תועלת”, יותר שנות חיים, יותר אפשרויות אנושיות לתפקוד. ומצד שלישי, “רק על בסיס הבדלים רפואיים להצלחת הטיפול ולסיכויי ההישרדות”; וגם זה עיקרון בכיוון הנכון, שלכאורה אינו מאפשר הפליה מטעמי גיל או תפקוד, אבל אינו מבהיר מה יקרה, לדוגמה, כשלא יהיו הבדלים רפואיים. האם יעדיפו צעיר על פני קשיש, אדם ההולך על רגליו על פני אדם המתנייד בכיסא גלגלים?
העמדה הכללית היא מבולבלת והיא נותנת מקום לכל מי שירצה בכך לחשוב שיש לו היתר להפלות לרעה על פי גיל ועל פי תפקוד. - בקריטריונים של הוועדה להימנעות מוחלטת מטיפול נכללת “פגיעה מוחית קשה”. בלי הבהרה מדויקת של טיב הפגיעה והשלכותיה, יש כאן דלת להפליה מטעמי תפקוד. כך לא מנסחים קריטריונים המיועדים לשימוש בקהילה גדולה של רופאים, באווירה של אמון בקהילה גדולה עוד יותר של מטופלים ובני משפחותיהם בהמוניהם.
- בין הקריטריונים לתיעדוף, המוצגים בתרשים זרימה צבעוני, מופיעה רמת התפקוד כבסיס למיון מטופלים בין 4 דרגות, שהן מדרג תיעדוף. בדרגה 2 מדובר על מי ש”אינו מסוגל לעבוד”. אין שום היתר, אתי, מוסרי או משפטי, להפליה בין בני אדם על פי היכולת שלהם לעבוד. ובדרגות 3-4 מדובר על מי ש”מרותק לכיסא” או בעל “צורך בעזרה רבה”. אין לאף אחד רשות להפלות לרעה בני אדם שאינם יכולים לנוע או לאכול בכוחות עצמם. חייהם חיים, כבוד האדם שלהם הוא כבוד האדם, זכותם להגנה על חייהם היא זכות האדם להגנה על חייו. הפליה כזאת היא פסולה מכל הבחינות.
- בדוח מופיעים גם דוחות של ועדות משנה. הבלבול שם גדול לא פחות.
הוועדה הרפואית היא בעד “הצלת הכי הרבה שנות חיים” ואפילו מודה שבזה “יש יתרון לצעירים”. זוהי הפליה בוטה ופסולה מכל וכל. יש לרופאים בוועדה עוד ביטויים מקוממים, אבל נניח להם כאן. אם כך נוהגים רופאים בנסיבות התיעדוף הקיימות, יש כאן עדות להתנהלות בלתי נסבלת. - הוועדה המשפטית מדברת על הצלת “כמה שיותר חיים”, אבל מספרת שהשאלה אם מותר להפלות מטעמי גיל הייתה שם במחלוקת. קשה להאמין שמשפטן היודע לספר לנו על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוקים חשובים אחרים, סבור שהפליה מטעמי גיל היא מותרת.
הוועדה האתית היא בעלת עמדה אחרת: “אין לכלול שנות חיים ובכלל זה שיקולי גיל” בשיקולי התיעדוף. יפה מאוד. - דוח הוועדה הוא המלצות. מן הראוי לדחות אותן, מפני שהן לקויות בנושאים הרגישים במיוחד של הפליה מטעמי גיל והפליה מטעמי תפקוד.
- בשולי הדברים ראוי להעיר כי לא הייתה סיבה של ממש להקים ועדה ולדרוש ממנה דוח בשאלות רגישות כאלה תוך פרק זמן אפסי. הפזיזות ניכרת בדוח הוועדה. אנחנו רחוקים מאוד מן הכורח לערוך שיקולי תיעדוף ואפשר היה להגיע בניחותא וביישוב הדעת לכללי התיעדוף הראוי.
