בפסק דין ראשון מסוגו שניתן בתחילת השבוע בבית משפט השלום ברמלה, ביטל שופט הרשעה של נאשם אוטיסט, וזאת לאחר שקיבל את הטיעון שמעשיו של הנאשם הושפעו מכך שהוא אוטיסט.
השופט (תיק פלילי 36860-11-18 מיום 1.3.2020) אייל כהן לא זיכה את הנאשם מעצם ביצוע המעשים, ולמעשה קבע שהוא ביצע את העבירות המיוחסות לו. אלא שהוא נמנע מלהרשיע אותו מכיוון שלמשנתו הנזק שייגרם לו מההרשעה גדול יותר מהתועלת שתצמח לאינטרס הציבורי מהרשעתו.
הנאשם הוא צעיר שעדיין לא מלאו לו 21 שנים בעת ביצוע העבירות. הוא מאובחן כאוטיסט בתפקוד גבוה עם בעיות נוספות, והוא הורשע לפי הודאתו בשתי עבירות: האחת היא תקיפה (משך בשערה של בת זוגו לשעבר כשסירבה לצאת מחנות לבקשתו) והשנייה – איומים (שלח לאותה אישה הודעות מאיימות כי רצה שתצא מכנס לפגוש אותו).
למרות מעשים אלה שירות המבחן הגיש תסקיר ובו המליץ לבטל את ההרשעה של הצעיר, וזאת לאור התמדתו בטיפול הפסיכולוגי שאליו נשלח, והעובדה שלא יצר קשר נוסף עם האישה. קצינת המבחן התרשמה שהוא איננו אלים ושלמאפיינים האוטיסטיים שלו יש השפעה על עשיית המעשים שעשה ועל האופן בו פירש את מערכת היחסים עם בת הזוג. לדעתה, הוא הבין את הדברים באופן מילולי, קונקרטי ונוקשה, והתקשה בהבעת רגש כלפי האישה שתקף. למרות חוות הדעת, התביעה התנגדה לביטול ההרשעה.
השופט כהן דן בהמלצת שירות המבחן ובדק את הסוגייה הרחבה יותר שעלתה מהתסקיר: האם לעובדת היותו של הצעיר אוטיסט יש השלכה על מעשיו?
לשם כך נעזר השופט במקורות שונים ללימוד נושא האוטיזם, ובהם ספר האבחנות האמריקאי (DSM-5), ספר האבחנות האירופאי, אתרי אלו”ט ומשרד העבודה והרווחה. הוא גם שוחח עם הצעיר עצמו. מסקנותיו היו כי במקרה זה – לא בהכרח בכל מקרה – האוטיזם, שהוא מאפיין מולד, מהווה סיבה להקלה בדין. לדברי השופט, יש לאוטיזם של הצעיר השפעה על כל היבט בחייו, והוא השפיע גם על יכולתו להבין את מעשיו ואת משמעותם. לתפיסתו, הצעיר לא פעל ממניעים עברייניים אלא מחוסר יכולת לקדד נכון את הסיטואציה החברתית. גם גורמים נוספים נלקחו בחשבון כסיבות להקלה: העובדה שהנאשם עדיין צעיר ואין לו עבר פלילי, שהמעשים שעשה אינם חמורים מאוד, שהוא מטופל, ושיקול חשוב לא פחות – שהרשעה פלילית עלולה לפגוע בשיקומו ובעבודתו.
“לא ניתן ולא מוצדק יהא להתעלם מכך [כי האוטיזם ומאפייניו] מציבים את הנאשם, בגילו הצעיר, ב’נקודת פתיחה’ לחייו השונה לרעה ביחס לנקודת פתיחה של צעיר בן גילו, בעל מאפיינים דומים, שאינו לוקה בלקות מעין זו”, כתב השופט וסיכם את דבריו במילים: “לנאשם נכונו די אתגרים אף בלעדי ההרשעה, בעוד האינטרס הציבורי לא יינזק כתוצאה מביטולה”.
השופט הורה על ביטול ההרשעה, כפי שהמליץ שירות המבחן, על תקופה של שנה בה יהיה הצעיר תחת פיקוחו של השירות וימשיך את הטיפול הפסיכולוגי, ועל מתן פיצוי כספי של אלף שקל לאישה שהתלוננה על מעשיו.
עם זאת, יש לזכור שפסיקתו של בית משפט השלום ברמלה (ביטול ההרשעה) עשויה להשתנות אם המדינה תערער על פסק הדין, ושפסיקה זו לא מחייבת ערכאות שיפוטיות אחרות כמו בית המשפט המחוזי או בית המשפט העליון.
אין שני אוטיסטים דומים, אין שני תיקים דומים
לא מזמן התפרסם פסק דין בפרשה הידועה כפרשת “ההאקר מאשקלון”. גם שם עמד במוקד התיק נאשם שאובחן כאוטיסט. סניגורו ביקש לזכות את לקוחו בטענה שהופרו זכויותיו בחקירה ומנימוקים נוספים, וטען שהעונש שקיבל בבית המשפט המחוזי (עשר שנות מאסר) חמור מדי ביחס לעובדה שמדובר באוטיסט.
במסגרת הערעור על פסק הדין של המחוזי הותיר בית המשפט העליון את ההרשעה, המתיק את העונש, אבל העונש עדיין נותר חמור (שבע שנות מאסר). בניגוד למחוזי, בית המשפט העליון גם דחה את טענת הסניגור כי אוטיזם הוא כמו מחלת נפש או משפיע כמו מחלת נפש על ביצוע מעשים פליליים.
שני פסקי הדין האחרונים מלמדים שאוטיזם כשלעצמו איננו ברירת מחדל שמקנה הקלות. כל מקרה נבדק לגופו. אם בית המשפט מחליט שבמקרה מסוים יש צירוף של נסיבות חריגות ויוצאות דופן – שהעבירה אינה חמורה מדי, ושהרשעה עלולה לפגוע קשות בשיקום הנאשם – הוא יכול להקל בעונש ואפילו לבטל הרשעה קודמת.
בית המשפט יכול להרחיב ולהגמיש את גבולותיו של המשפט הפלילי, אבל הוא מקפיד לבחור את המקרים האלה בקפידה.
*תודה לעו”ד דורון ברקת שסייע בכתבה זו בהערותיו החכמות והמועילות
