מאת עידן מאראש
יפה שלום,
אנחנו לא מכירים, אז לפני הכל אציג את עצמי. קוראים לי עידן מאראש, בן 18.5 מראשון לציון, פעיל חברתי וממובילי מחאת הנכים.
כפי שוודאי ניחשת, אני נכה בעצמי. נולדתי עם שיתוק מוחין ואני מתנייד בכיסא גלגלים ממונע. את שנות הילדות שלי עברתי במערכת החינוך המיוחד. כן, אותה מערכת שלאורך כל חודשי הקורונה את מנסה לסגור בכל כוחך שוב ושוב. פעם דרך מכתבים מאיימים, פעם באמצעות לחץ על שרי הממשלה, והפעם – כך קראתי הבוקר – על ידי הכרזת סכסוך עבודה בחינוך המיוחד.
אם התוכנית שלך תצא לפועל – ואני מאוד מקווה שלא – בעוד כשבועיים יושבתו כל מוסדות החינוך המיוחד, הגנים ובתי הספר. אז נסי לרגע לצאת מהפוזיציה של המזכ”לית ולשמוע את מה שיש לי להגיד.
בשביל ילדים עם מוגבלות שביתה במערכת החינוך היא לא רק שביתה, זו השבתת חיים. הם, ואני אומר את זה מניסיון אישי, לא יכולים להישאר ללא מסגרת. כלומר, הם יכולים, אבל המחירים שהם והמשפחות שלהם ישלמו פשוט בלתי נסבלים.
בשבילם שגרת חיים היא מפתח ליציבות נפשית, להמשך המאבק היומיומי במוגבלות שלהם. זה קריטי עבורם, זה קריטי להורים שלהם. צריך לזכור שהמסגרת החינוכית מעניקה להם טיפולים פיזיים, מנטליים והתפתחותיים. השבתת פעילות המערכת מהווה פגיעה חמורה בהם, לפעמים בלתי ניתנת לשיקום. בחוויה האישית שלי הטיפולים האלה הם חבל הצלה.
יפה, הבוקר שלחת מכתב למשרד העבודה והרווחה והכרזת על סכסוך עבודה. את יודעת מה זה בשביל הורה לילד עם מוגבלות לשמוע שאת מתכננת השבתה? איך הלב קופץ, איך הדאגה מתפשטת? כמה קשה להתרכז ביום העבודה? בשבילך זה אולי עוד צעד טקטי שנועד להשיג את מטרותייך, אבל בשבילם זו טלטלה.
זה לא שאני מתעלם מהטענות שלך. הדאגה לשלום צוותי ההוראה מובנת לחלוטין. הם חוששים לבריאותם, הם מפחדים על בריאות ילדיהם שנמצאים בבית. איך לא? אבל תגידי, מה עם הרופאים שנמצאים בחזית המאבק בקורונה? הם לא נמצאים בסיכון? אפילו גבוה בהרבה? להם אין ילדים בבית שהם דואגים לבריאותם? אז מה? עוד שבועיים הם יפסיקו להעניק שירותים חיוניים לחולים רק בגלל שהם מפחדים?
*****************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
מיטב אנשי המקצוע – אפידמיולוגים, רופאים, פרופ’ רוני גמזו – תומכים בהשארת החינוך המיוחד פתוח. אז רק את מבינה את גודל הסכנה הבריאותית? לכל האחרים, ובתוכם שרי הממשלה, לא אכפת מבריאות עובדי ההוראה? רק לך?
ומה יהיה אם מחר חיילי המילואים יגידו שזה מסוכן להתייצב לשירות, והילדים שלהם שנותרים בבית עשויים חס וחלילה להישאר יתומים? אז גם הם לא יתגייסו? ומה יחשבו האויבים שלנו?
עכשיו את בטח אומרת לעצמך, איך אפשר להשוות מורה לחינוך מיוחד לרופא או לחייל מילואים. אז זהו, שאפשר. כמו חייל, כמו רופא, כמו אחות, צוותי החינוך המיוחד נלחמים על חייהם של ילדים עם מוגבלות שזקוקים להם. מורים לחינוך מיוחד הם נבחרים, הם בחזית, מאות אלפי משפחות סומכות עליהם.
כואב לי שאת לא רואה את זה. משחקי האגו והכוח שאת מובילה אינם משחק בשביל הילדים וההורים, אלה החיים שלהם. גם צוותי ההוראה נפגעים מההתנהלות הזו בסופו של דבר. במקום לייצג אותם נאמנה, את רק פוגמת ברמת האמון של הציבור כלפיהם. חבל.
אז אולי תחשבי על זה?
בברכה, עידן מאראש
עוד בנושא:
