אדם ברדיצ’בסקי (37), אלוף ישראל בטניס בכיסאות גלגלים (קטגוריית נכות קלה), מתכונן במרץ למשחקים הפראלימפיים, שייערכו באוגוסט הקרוב בטוקיו, בירת יפן.
ברדיצ’בסקי שירת בצה”ל בסיירת נח”ל, ועם שחרורו טס עם חברתו הילה לחופשה חלומית באוסטרליה, ניו זילנד והמזרח הרחוק. אלא שהחופשה הסתיימה בטרגדיה גדולה. ארבעה ימים לפני החזרה לארץ, בסיור חופים בתאילנד ממאיה ביי לקופיפי, טבעה היאכטה שעליה היו השניים. הניסיון של ברדיצ’בסקי להציל את חייהם של חברתו הילה – כיום אשתו – ושלו, הצליח, אך הוא נפגע ברגלו השמאלית ונקבע כי עליו להיפרד ממנה.
כיום נחשב ברדיצ’בסקי לשחקן הטוב ביותר בישראל בענף ומדורג במקום ה-22 בעולם. הוא מתגורר עם הילה ושלושת ילדיהם (בני 3, 5 ו-7) בקיבוץ ניר יצחק בעוטף עזה, שבו נולד וגדל, ועובד קרוב לבית כמהנדס מפעל של אריזת ומיון תוצרת חקלאית.
בסבב הלחימה האחרון בעזה הוא בכלל היה בחו”ל, בתחרות עם נבחרת ישראל על הכרטיס לאליפות העולם, שתיערך בשנה הבאה באיטליה. משפחתו נסעה אז למרכז הארץ למספר ימים, וכאשר חזר לישראל המשיכו לעוד שבוע בצפון. סוג של שגרה הזויה שכזאת. “אני משאיר את אשתי עם ילדיי וטס לתחרויות”, הוא מספר, “זה לא פשוט, בייחוד בזמני הסלמה. בקורונה היו פחות תחרויות, אבל כל הזמן התאמנו, ואני מגיע בכושר גבוה לטוקיו. תמיד יש לאן להשתפר”.
איך הכל התחיל
אחרי הפציעה וההחלטה לכרות את הרגל, ברדיצ’בסקי, שמחובר לכל ענפי הספורט, ניסה שחייה, השתעמם די מהר ועבר למשחקי כדור. כשהיה צעיר שיחק כדורגל, אך לאחר הפציעה הבין שלענף שהוא כל כך אוהב כבר לא יחזור. הרבה יותר עניין אותו לשחק טניס, שהיה חלופה טובה עם סיכוי גבוה להצליח. “יש הרבה אלמנטים מעניינים כשחקן טניס”, הוא אומר, “זה לא רק לשחות הכי מהר שאתה יכול. יש הרבה יותר למידה ושיפור”.
הפציעה וההשלמה
“יכולנו בקלות לאבד את החיים שלנו, כך שלאבד רגל זה הרע במיעוטו”, הוא משחזר את האירועים שהובילו לפציעתו. “חזרנו מהחוף במאיה ביי ליאכטה בדרך לקופיפי, והחלה סערה שהתחזקה ככל שחלף הזמן. היאכטה החלה לטבוע, דחפתי את הילה כדי שהיא תהיה בטוחה ולא תיפגע מהמנוע. הכל היה על אוטומט אצלי. אני מניח שהניסיון הצבאי ומצבי הלחץ שעמדתי בהם עזרו שם. היא ניצלה ויצאה ללא פגע, אני החלקתי והמנוע שאב את רגליי וחתך אותן חלקית. ביצעתי חוסם עורקים לרגליים שלי עם אחד החבלים של הסירה. הגיעו צוותי ההצלה, פינו אותנו לבית החולים בפוקט ואושפזתי למשך שבוע. איבדתי את הרגל השמאלית, אבל את הימנית הצליחו להציל”.
חברת התעופה הישראלית הערימה קשיים על הטסתו לישראל, אך ההתעקשות שלו השתלמה וברדיצ’בסקי הגיע לבית החולים סורוקה בבאר שבע, שם החל בתהליך השיקום. כיום הוא מתנהל עם פרוטזה ברגל שמאל. “כל דבר שעשיתי, בין אם זה לעמוד או לעשות צעד ועוד צעד, נתן לי תקווה ומוטיבציה גדולה להמשיך הלאה”, הוא מספר. “אני לא מרגיש שאני מוגבל. יש אנשים במצב קשה הרבה יותר. אין לי יותר מדי מחשבות על כך, ואני לא זוכר את עצמי בלי הפציעה הזאת”.
סדר יום
“אני קם בבוקר בסביבות 7:00-6:30, לוקח את הילדים ומפזר אותם בגנים ובבתי הספר, הולך לעבודה עד 16:00, לוקח את הילדים חזרה הביתה, ובימים שלא נוסע למרכז איל”ן ברמת גן להתאמן. בימים שאני לוקח את הילדים אני הולך להתאמן בשעה 21:00-20:00. כל זה כמובן בלי בלת”מים של ההכנות לאולימפיאדה, הבדיקות, האימונים והאירועים. אשתי קלינאית תקשורת, וזה לא פשוט להיות היום אשת ספורטאי. היא עם הילדים שעות רבות, ימים, לילות ובכל פעם שאני בחו”ל, ואני מודה לה על כל ההשקעה ועל כך שהיא תומכת בי בהכל”.
חלומות
“אני מניח שאם לא הייתי נפצע הייתי שחקן כדורגל. זה היה החלום המקורי שלי. שיחקתי המון בקיבוץ והייתי די טוב. חיכיתי שמישהו יגלה אותי, אבל אז הגיע השירות הצבאי שקצת עצר הכל, ואז הפציעה. טוב לי בחלקי כרגע. אני רוצה להגיע כמה שיותר גבוה בענף הטניס, ושיהיה טוב לאשתי ולילדיי”.
המטרה – מדליה
“הרבה משווים אותי לנועם גרשוני (זוכה מדליית הזהב בלונדון 2012), אך ההשוואה לא נכונה כי אנחנו לא באותה דרגת נכות. זה כמו להשוות שני ענפים שונים. אין ספק שיש ציפיות ממני, וזה תמיד מלחיץ, אבל אני משתדל לא להתייחס לכך יותר מדי. לא מצופה ממני להביא מדליה, כי זו תהיה רק האולימפיאדה השנייה שלי אחרי ריו, אבל הכל אפשרי. אם לא טוקיו, אז פריז 2024, שבה אהיה כבר בטופ 10 או בטופ 5 בעולם, ואז הסיכויים למדליה יהיו יותר ריאליים”.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
דמות לחיקוי
“האחד והיחיד – הטניסאי רוג’ר פדרר. הוא פנומן: צורת המשחק שלו, הקלילות והאמונה שתמיד יש בו. ההתגברות המדהימה שלו על הפציעות הקשות והאלגנטיות במשחק שלו”.
עוד בנושא:
