במשך כל זמן קריאתו של פסק הדין רז נגד קצין התגמולים, שניתן ב-4.11.2021, ליוו אותי פניו של איציק סעידיאן. הוא היה נוכח שם כל רגע ורגע. הוא, שנשרף כמעט למוות כשצעק: “אני מאשים!” כלפי אגף השיקום של משרד הביטחון, ועד היום מפרפר בין מוות לחיים שיהיו קשים מאוד.
אל תהיה ראש קטן
“אתה שכחת את ההלכות (תקדימים מחייבים) שנקבעו על ידי בית המשפט בישראל”, נזפה ועדת הערעורים בראשות השופט עמית יריב, בקצין התגמולים של משרד הביטחון. קצין התגמולים מטפל בתביעות להכרה בנכות. דברי הוועדה הידהדו כאילו נזפו חבריה בפקידי אגף השיקום לדורותיהם. ההלכות שנזכרות בפסק הדין רחומות מאוד, בניגוד להתנהגותו של הקצין במקרה זה:
- הלכת לופו: לא מושכים יותר מדי זמן של תביעה להכרה בנכות על ידי משרד הביטחון, כי עלולה להיגרם פגיעה טיפולית, כלכלית ונפשית בנכה.
- הלכת אביאן ומקרים נוספים: בכל מקרה שישנן שתי דרכים לפרש החלטה בנושא של נכה, עליך לבחור בהחלטה שמקלה עם הנכה ולא מחמירה איתו.
ועדת הערעורים הוסיפה בשפה משפטית יותר מזו שאני משתמש בה כעת: היינו רוצים להיות “ראש גדול” לאורך כל הדרך – לדבר על צדק, על מה שהחוק באמת מתכוון לו, אבל איתך, במיוחד איתך, קצין התגמולים, נִצָּמֵד לחוק בצורה שלא ידעת שהיא אפשרית. אתה טוען שאתה שואב את כל החומרות שאתה מחמיר מהחוק? אנחנו נראה לך שהחוק שעליו אתה מסתמך עובד נגדך, כי ככה זה כשנצמדים למילה הכתובה ומשחקים ב”ראש קטן”. הסיבה לכך שאנחנו משתמשים בשפה שלך, מאכילים אותך בתרופה שלך, היא שאנחנו רוצים שאיש לא יוכל לערער על פסד דין שמרני מאוד, שמסתמך רק על דרישות ביורוקרטיות, פורמליות (או היעדרן).
שש שנות מאבק
מאחורי פסק הדין הזה ישנו סיפור שחוזר על עצמו לא מעט, אבל בזכות אהרון רז, שתבע את קצין התגמולים, אנחנו זוכים להצצה מאוד מעציבה להתנהלות אגף השיקום. אהרון רז הגיש תביעה להכרה במצבו הנפשי כנכות שנגרמה משירותו בצה”ל. ההליך נמשך שש שנים, זמן רב לכל הדעות, אבל כנראה לא שיא הטיפול המתמשך בתביעות מסוג זה. במשך השנים בהן נדונה תביעתו, רז היה במצב נפשי וכלכלי כזה שלא הייתה לו ברירה אלא לפנות לביטוח לאומי ולבקש לקבל נכות כללית. לא היו לו אמצעי קיום אחרים. לאחר שש שנים הוכר רז כנכה צה”ל. אלו היו בשורות מצוינות, אבל התברר שהמעבר ממסלול נכות כללית לנכות צה”לית לא פשוט בכלל.
כאן נעצור לרגע ונבדוק גם אנחנו מה מצבו של רז באותה עת.
עד כה, רז קיבל כנכה “כללי” מביטוח לאומי:
א. קצבת נכות כללית רטרואקטיבית, כלומר: בדיעבד שולמו לו כל התשלומים שהיו כבר מגיעים לו מיום הגשת התביעה, ולאחר מכן נכנסה גם קצבה ב”שוטף”.
ב. הטבות שאינן כלולות בקצבה, לפי הצורך.
חשוב לציין: הן הקצבה והן ההטבות ניתנות לפי חוק הביטוח הלאומי.
מעכשיו, רז יקבל כ”נכה” ממשרד הביטחון:
א. קצבת נכות צה”לית רטרואקטיבית, כלומר: בדיעבד, מיום השחרור מצה”ל או מיום הגשת התביעה.
ב. הטבות שהנכה זקוק להן ניתנות מאישור הנכות והלאה, לפי התקציב השנתי של משרד הביטחון.
חשוב לציין: רק אחד מהתגמולים ניתן לפי חוק. מתן הקצבה הצה”לית לנכה צה”ל מוסדר בחוק הנכים. ההטבות לא מעוגנות בחוק. הן מוענקות בתוקף הוראות פנימיות של אגף השיקום במשרד הביטחון.
ברור שזה לא מצב תקין. כל הזכויות והשירותים של נכי צה”ל חייבים להיות מוסדרים בחוק. כל העולם העיר למשרד הביטחון על הבעיה ודרש לתקן אותה, וגם הוגשה לכנסת הצעת חוק שתתקן את המצב. (שלא) במפתיע, התיקון ההכרחי הזה לא נחקק. לכן, כל ההליך נגוע באפליה. דמיינו לכם שני חיילים שהגישו באותו יום, באותה שעה ובאותה דקה בקשה לנכות צה”לית, אבל יקבלו הטבות לפי התאריכים השונים שבהם אושרו התביעות. ככה זה כשיש פירצה בחוק.
אגף השיקום: אתה חייב להחזיר 25,000 שקל
בחזרה לרז. במעבר ממסלול למסלול ערך לו קצין התגמולים חשבון. הכלל במקרה זה הוא שאין כפל תשלומים, ובמילים אחרות: שאדם לא ייהנה מתשלומים חופפים על אותה נכות. הקצין החליט לקזז את כל מה ששולם לרז עד כה במסגרת הנכות הכללית (קצבה והטבות) מסכום הקצבה הצה”לית שרז היה אמור לקבל עד כה.
כן, קראתם נכון. חיסר סך קצבה והטבות של נכות כללית מקצבה צה”לית בלבד, במקום מסך הקצבה וההטבות של נכות צה”לית. למה? כי קצין התגמולים החליט שרז לא יקבל באופן רטרואקטיבי שום הטבה צה”לית. הוא הסביר אחר כך בבית המשפט שמי שהצליח עד עכשיו להסתדר בעצמו או ממקור אחר בתקופת הציפייה הארוכה לפסיקה בעניינו, כבר פתר את בעיות העבר. לא מגיע לו החזר.
תוצאות הקיזוז העלו שרז חייב לצה”ל כסף. 25,000 שקלים ליתר דיוק. רז, שכאמור אין לו אמצעי קיום אחרים, פנה לקצין התגמולים, ובעקבות פנייתו בוטל החוב. ככה זה כשקצין התגמולים מחליט לנהוג בחן וחסד. עם זאת, קצין התגמולים לא שינה את עמדתו: לא מגיעות הטבות צה”ליות לנכה צה”ל ששמו רז.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
את בית המשפט (ועדת ערעורים נחשבת בית משפט) ההתנהגות של קצין התגמולים הרגיזה מאוד. חברי הועדה שאלו: אתה משחק ב”נדמה לי” ומנסה להחזיר את הנכה בזמן לתקופה שלפני הגשת התביעה? והלא ברור שאז, דווקא אז, נזקק לעזרה רבה! ומה פירוש העינוי הביורוקרטי שאתה יוצר, כשאתה מפצל את סל ההטבות לתביעות נפרדות? זה עניין נוסף שעלה בערעור.
אבל יותר מכל, הרגיזה אותם העובדה שקצין התגמולים מנסה “לשחק” בחוק ולפרש אותו רק לטובתו, בעוד ההלכה קובעת שבכל מקרה של ספק, ההחלטה תהיה לטובת החייל. חברי הוועדה החליטו להעניק לקצין התגמולים שיעור במשפטים, משהו שכל סטודנט שנה א’ לומד מיד: מה שלא כתוב בחוק – לא קיים מבחינת החוק. בקצרה: להטבות של הנכות הצה”לית אין חוק. הן לא מעוגנות בחוק. המקור שלהן הוא החלטות שמתקבלות במשרד הביטחון מדי שנה.
אתה החלטת לא לשלם לרז את ההטבות שלו, ואתה טוען שהסתמכת על החוק? שאלו השופטים (שוב, בפרפרזה). ובכן, אתה לא יכול לעשות את זה. אין בנושא חוק בכלל. ואם אין חוק, אין לך סמכות להחליט לא לשלם. שלם לרז את ההטבות שלו כי זו ההחלטה שקיימת לגבי כל נכי צה”ל.
המצב הנוכחי – אפליה
הם רצו, לכתוב הרבה יותר מזה. דברים שנובעים מהצדק, מהשכל הישר. למשל: אם אין הטבות כעת, אל תקזז הטבות קודמות. אבל, כך הם כותבים במפורש, הם רצו פסק דין שמרני למהדרין, שלא יאשימו אותם ב”אקטיביזם”. אז הסתפקו בניסוח “המצב הרצוי” למעבר ממסלול “כללי” (של ביטוח לאומי) למסלול “צה”לי” (לפי חוק הנכים): “עם הכרתו של הנכה מכוח החוק, יהיה זכאי לכל הזכויות רטרואקטיבית, שאז יש היגיון בניכוי מלוא התשלומים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי מיום הגשת התביעה לקצין התגמולים.
“זאת ועוד. המצב הנוכחי, ביחד עם משך הטיפול בתביעה להכרה בזכות מכוח החוק, מפלה לרעה נכים שאינם יכולים – מבחינה כלכלית – להמתין עד להכרעה בתביעתם, ונדרשים לפנות למוסד לביטוח לאומי לשם הבטחת קיום, ובכך הוא יוצר אפליה בין נכים בעלי גב כלכלי מוצק ובין נכים מחוסרי אמצעים”.
