ברחוב שקט, אי-שם במרכז הארץ, פועל מרכז תעסוקה לאוטיסטים, ומגיעים אליו בימים א’-ה’ לחמש שעות אוטיסטים מההוסטל הסמוך. מי היה מאמין, שבמקום כה נחמד, שכן אחד הטיל טרור על אותם אוטיסטים, עד כדי כך שבית המשפט נאלץ להוציא צו שיאסור עליו להמשיך במעשי ההתנכלות המכוערים שלו, ואפילו אז הוא המשיך? ושכולם ראו ושתקו?
אני. אני מאמין. האמנתי גם אז, בזמן אמת, לחברה שבנה היה באותו הוסטל. החברה סיפרה: “היום השכן התיז עליהם מים… היום הוא השמיע מוזיקה בעוצמה בלתי נסבלת. היום הזמנתי חברי כנסת לראות איך שכן אחד מתעלל בילדים שלנו. כלום לא עזר”. הדברים שהיא מתארת גם תועדו בידיעה באתר N12.
“לא גילה חמלה אנושית”
אז טוב שהעניין הגיע לבית משפט השלום בנתניה, ויש לנו, כחברה, פסק דין, שמותח קו אדום ועבה בין “מותר” ל”אסור”. השופטת הדס רוזנברג שיינרט כתבה דברים ברורים ונכונים בפסק הדין שלה:
“הנאשם בחר לעשות דין לעצמו ולנסות לסלק את החוסים מן המקום גם בדרך של הטרדה והתעמרות בהם… בחר להתייחס אל החוסים המגיעים למרכז התעסוקה בצורה עולבת, מטרידה ופוגענית… בהתנהגותו לא גילה הנאשם חמלה כלשהי או התייחסות אנושית כלפי אנשים המתמודדים, שלא מרצונם, עם מאפיינים ייחודיים ועם קושי בקיום אינטראקציות חברתיות”.
השופטת המשיכה, “חברה דמוקרטית צריכה לדעת ולגלות סבלנות, לקבל ולהכיל אף את הפרטים השונים שבתוכה, תוך הבטחת קיום בצורה מכבדת ושלווה לכלל החברים בה. קיים אינטרס ציבורי מובהק להבטיח חיים בטוחים ושקטים לאוכלוסיות מוחלשות, המתקשות לעתים להגיב לפגיעה בהן ולהתמודד עמה”.
בית המשפט הורה לו להפסיק – והוא התעלם
מלכתחילה, האיש התגלה כשכן מהגיהינום, כזה שצועק על האוטיסטים, מכנה אותם בשמות גנאי ומאיים עליהם. הם פחדו ממנו. בספטמבר 2017 השכן איים גם על עובד בהוסטל. לא הוגשה תלונה למשטרה. כולם קיוו שמדובר במקרה חד-פעמי. זו הייתה טעות.
באפריל 2018 הגיע השכן לגדר מרכז התעסוקה וצעק: “נמאס לי לשמוע אתכם”. הרכזת התנצלה לפניו אבל הוא תקף אותה ואת האוטיסטים והרטיב אותם במים מצינור. האוטיסטים המבוהלים ניסו להסתתר מאחורי גבה של הרכזת, אז הוא השפריץ מים שוב. עכשיו כבר הוגשה תלונה, ובהתאם, במאי 2018 בית משפט השלום הוציא צו מניעה נגד השכן. נאסר עליו להטריד את האוטיסטים, לאיים עליהם, לעקוב אחריהם, לצלם אותם, ובכלל, לפגוע בפרטיותם. בכדי להיות בטוחים שהשכן לא יחזור על מעשיו, השוטרים טרחו והסבירו לו את משמעות הצו.
סוף טוב, הכל טוב? ממש לא. ביוני 2018, למרות הצו, השכן הניח מערכת הגברה על הגדר המפרידה בינו לבין מרכז התעסוקה והפעיל אותה בעוצמה בלתי נסבלת. האוטיסטים ברחו לחדריהם ונאלצו להישאר בהם כל אותו יום, מפחד שהשכן יפעיל עוד פעם את מערכת ההגברה. השכן כנראה התלהב מאוד מהצלחתו, אולי גם חשב שבמאמץ מרוכז אחד יצליח להיפטר סופית מהאוטיסטים, כי לאחר כעשרה ימים חזר שוב על השמעת רעש בלתי נסבל ממערכת הגברה שהוצבה על הגדר.
השכן ניצב מול בית המשפט, וראה סרטונים שמתעדים את מה שעשה, שצולמו בזמן אמת. בתגובה, הוא הסתבך בסתירות ובשקרים עד כדי כך, שהשופטת בחרה להאמין רק לעדי התביעה (אנשי צוות ושוטרים). הוא עצמו עבר בהצטיינות את המבחנים הפליליים שהם: עשה את המעשים שמיוחסים לו, ועשה אותם בכוונה, באופן מודע לחלוטין והורשע בתקיפה והפרת הצו נגדו – עבירות שיכולות לשלוח אותו למספר שנים בבית הסוהר. גזר הדין יינתן בהמשך
לא בחצר שלי
אבל השאלה המעניינת באמת היא: איפה היו השכנים הנוספים, שחזו בהתעללות שלו באוטיסטים – ועצמו עיניים? אסייג את דבריי ואומר: בכל קהילה ישנם הלוקים במחלה קשה ששמה: NIMBY, ראשי תיבות באנגלית של המושג: not in my back yard. לא בחצר האחורית של ביתי. ובמילים אחרות: לא רוצה אוכלוסיות מסוימות בקרבת ביתי.
כשאתם קוראים על מאבקים של תושבי שכונות נגד בתים לחיים של אנשים עם מוגבלות נפשית, קוגניטיבית, התפתחותית, או נגד מרכזים לנשים מוכות, לנוער בסיכון, שעומדים להיבנות בשכונה, והם משתמשים בנימוקים: הם מרעישים, הם יפגעו בשכונה, באיכות החיים בשכונה, בערך הבתים בשכונה, הם לא מתאימים למרקם האנושי וכו’ – זה נימבי. אנשים שנחשבים טובים ואיכותיים בעיני עצמם, אבל בפועל מחסלים כל סיכוי לשילוב. לחיים בקהילה.
אני יודע שבקהילות נימבי ישנם גם אנשים שפועלים לקידום שילוב והכלה של אנשים עם מוגבלות, או עם שוני אחר, אבל שכן מתעלל כזה יכול לצמוח רק בקהילה שותקת. קהילה, שבה הרוב מפנה את המבט לגינתו הפורחת, נסוג באיטיות פנימה, וסוגר את הדלת.
בבקשה, אל תהיו כאלה. אני מקווה שברור לכם ששכן מתעלל הוא גורם רעיל לכולם, בעוד שהאנשים שהוא התעמר בהם הם אולי קצת קולניים לעתים, אבל אין בהם גרם של רוע. הם מחייכים אל העולם בתום לב. הם מסוגלים אפילו לסלוח לאיש שהציק להם. למרבה המזל, ההחלטה הייתה של בית המשפט, ששפט לטובת האינטרס של הכלל: לשלב ולהיות משולבים.
