נושאים קשורים

עיריית פתח תקווה בנתה בניין חדש – ושכחה לשים מעלית

בבניין ניתנים שירותים לציבור, שבפועל לא נגישים לאנשים עם מוגבלויות. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות איימה בתביעה – והעירייה התחייבה לתקן את הליקוי

גם אם לעולם לא אחווה תשוקה במציאות, היא קיימת עבורי בספרים

הרומן "אהבות נכזבות" של מילן קונדרה גרם לי להרגיש דברים שלא הרגשתי מעולם – ואני מקווה מאוד שארגיש יום אחד בעתיד

“למה לילד שלי לא מגיע סל שילוב? כי רציתי שיהיה שף?”

תלמידים עם צרכים מיוחדים שלומדים בחינוך המקצועי לא מקבלים סל שילוב, ובמשרדי העבודה והחינוך מגלגלים אחריות זה על זה. "אלו שני משרדי ממשלה, למה הם לא יכולים פשוט להעביר את הכסף ביניהם?"

ילדים עם CP לא יצטרכו להגיע שוב ושוב לוועדות רפואיות

מדיניות חדשה של ביטוח לאומי צפויה להקל על אלפי ילדים עם שיתוק מוחין. מעתה יקבעו אחוזי נכות קבועים, והוועדה תתכנס רק פעמיים עד גיל 18 ושלושה חודשים



עם אוטיזם ודרגות על הכתפיים: המסע המרגש של חיילי “תתקדמו”

שלושה קצינים חדשים על הספקטרום עמדו השבוע על מגרש המסדרים בבה"ד 15. מי שהיה צריך הוכחה ש"גם הם יכולים" – קיבל אותה בענק. טור אישי מיוחד של אודי הלר
ראשיאוטיזםאבחון וטיפול באוטיזםהחלק הלא-חוקי של חוק הרווחה החדש

החלק הלא-חוקי של חוק הרווחה החדש

איל שחל חושב שיש בעיות בחוק הרווחה החדש של השר מאיר כהן - שמפספס בענק את תפקידם של העובדים הסוציאלים. דעה

“יום היסטורי”. שר הרווחה מאיר כהן הערב בכנסת

מזל טוב, חוק חדש נולד לנו: חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות. כעת, לאחר שהתפרסם נוסח החוק הסופי, אני מזמין אתכם לסדרת כתבות שבה נבדוק את הדבש ואת העוקץ שבו – מי המנצח הגדול ומי המרוויחים הקטנים. בכתבה זו, הראשונה בסדרה, אעסוק בחלקו הלא-חוקי של החוק. .

עו”סים – לא עושים אבחון

בכל נוסחיו של החוק, וגם בנוסח שאושר אמש, הקפיד השר כהן להרחיב את סמכויותיהם של העו”סים כך שימלאו שלל תפקידים. כך, למרות המחסור בעו”סים והעומס עליהם, השר ציפה, ועדיין מצפה, שגם יאבחנו מוגבלויות בצוות או לבד, יאשרו את תוקפם של אבחונים ועוד.

אני מפציר בקוראינו העו”סים לא להתחיל למלא תפקידים אלה, כדי להגן על עצמם – כי החוק כעת לא מגן עליהם. השר אולי רוצה ליצור להם תפקידים וסמכויות יש מאין, אבל מבחינה חוקית זה לא עובד ככה. לעו”סים יש חוק, חוק העובדים הסוציאליים שבו מוגדרים ומוסדרים תפקידיהם.

בסעיף מספר 2 של החוק נכתב: “עיסוק בעבודה סוציאלית – עיסוק מקצועי, כמשלח יד, לשיפור תפקודם האישי והחברתי של הפרט, המשפחה והקהילה בדרך של טיפול, שיקום, ייעוץ והדרכה הנעשים בדרך כלל בידי עובד סוציאלי ובשיטות טיפול מקצועיות הנהוגות בעבודה סוציאלית”. כלומר: עו”ס עוסק בטיפול, שיקום, ייעוץ והדרכה. אבחון של מוגבלות, אישור האבחון או שלילתו – לא שייכים להגדרת התפקיד.

יתרה מכך, מי שניסח את הקוד האתי של העו”סים ממש ניסה למנוע מצבים מסוג אלה שהשר יצר בחוק. כך נכתב בסעיף מספר 4(2) של תקנות העובדים הסוציאליים: “עובד סוציאלי לא ייתן טיפול או חוות דעת הדורשים מיומנות או הכשרה מיוחדת, אלא אם כן הוא בעל אותה מיומנות או הכשרה”.

מי שניסח את חוק שירותי הסעד, שהגדרת תפקידם של העו”סים עודכנה בו לפי חוק העובדים הסוציאליים, נזהר מאוד לא להגיע למצב שהחוק הנוכחי דהר לתוכו, ותחם את מעורבות העו”סים באבחון וכדומה – לעבודת צוות. עו”סים רשאים לחוות את דעתם כחלק מצוות של מומחים, אבל לא כגורם מוסמך יחיד.

הצו של השר

מדוע אני כותב שהשר לא הגן על העו”סים? כי זה לא מספיק שהשר כהן הופך אותם למאבחנים בחוק שלו. הוא צריך לשנות את החוק הרלוונטי – כדי שיהיה החוק שלהם. או למצער, היה צריך לכלול הוראה בחוק שלו, על כך שצריך לשנות את החוק שלהם, כך שיורשו מבחינה חוקית לעשות את מה שהוא מצפה מהם.

כך קרה, שהנושא הזה הוא נקודת החולשה הגדולה ביותר של חוק השירותים החברתיים. הוא מחייב מלכתחילה שינוי חקיקתי שהעו”סים, קרוב לוודאי, יתנגדו לו. כעת, מדובר בחלק לא חוקי של החוק, שהוא חלק ממנגנון הביצוע של החוק, ואין לי מושג מה עושים במקרה שהמחוקק מתרשל כך – בדיוק כשהוא נכנס לתקופה שבה לא יוכל לעשות כמעט כלום.

לשר כהן, שהוא המנצח הגדול של חוק, יש כמעט בכל סעיף בחוק אפשרות להשתמש במה שהיוונים הקדמונים כינו: “דֵאוּס אֶקְס מָכִּינַה”. ובעברית קוראים לו: “הצו של השר”. הוא ודאי ינסה לפתור את הבעיה בצו, אבל לו אני עו”ס – הייתי מאוד נזהר. לצווים יש נטייה להתפוגג עם הזמן. הסדרה בחוק היא דבר יציב יותר. השאלה היא אם השר בכלל יכול לחוקק, ואם הוא ימצא לנכון לחוקק את שינוי החוק בשיתוף העו”סים.

לשמר “מדיניות של חסד”

יש במצב הזה אירוניה טרגית ממש. השר רצה כל כך שהעו”סים יבצעו כמעט כל תפקיד בחוק, במיוחד אבחונים, ופשוט שכח להסדיר את זה באופן חוקי. נשאלת השאלה: מדוע כה רצה? מכיוון שאינני נמנה עם הארגונים שהוא בחר ליציגים, והשר לא עונה לאנשים לא יציגים, לא הזדמן לי לשאול אותו שאלה זו. נאלצתי לחשוב על תשובות בעצמי, והצלחתי למצוא שני הסברים מניחים את הדעת.

ראשית, השר – בתוך עמו הוא יושב. תפיסתו – תפיסה של חסד, הוא מעניק לציבורים שונים מענים שונים ולא שוויוניים, כי הוא מונחה מתחושת רחמים. הוא יודע שישנם מגזרים, שיעדיפו לא לאבחן אדם עם מוגבלות אם פירושו של האבחון נידוי חברתי, קושי בחיתון, הדרה מבית תפילה. אבחון דיסקרטי של עו”ס בלבד היא דרך לשמר “מדיניות של חסד” במקום תנאים אובייקטיביים לאבחון. כך יהיו לנו אבחון בעין, אבחון מרחמים, אבחון דיסקרטי, אבחון בקריצה. ללכת עם אבחון ולקבל סיוע, ולהרגיש בלי.

שנית – וזה כבר נימוק חמור יותר, נדמה שבעיני השר נוכחות העו”סים בתפקידים שאינם מתפקידם, משמרת פרצה של שיקולים זרים ואינטרסים שמקומם איננו בחוק. אני לא חושב כך, אבל אולי השר מקווה שהנאמנות לשר, למשרד, לחוזרי מנכ”ל שבהם מסבירים מהן מגבלות התקציב (כלי האבחון שהוא הציע לעו”סים בחקיקה קודמת) – תגבר על שיקולי הטיפול באדם זה או אחר עם מוגבלות.

במילים אחרות: הארגונים היציגים בהם בחר השר תבעו שהוא לא יסייג חיים עצמאיים ואוטונומיים ב”מגבלות תקציב”, כפי שנכתב בנוסח קודם. ייתכן שהשר קיווה להכניס את מגבלות התקציב לחוק מבלי להשתמש במילים המפורשות, דרך חוזר מנכ”ל שביד העו”ס המאבחן.

כך או כך, אנחנו נמצאים כעת במצב ביניים מוזר, בו הכנסת הצביע על חלק לא חוקי בחוק, שאיננו בר ביצוע. אין לי מושג כיצד זה משליך על כולנו, אבל זה גם פסק זמן שבו ניתן להסביר לעו”סים את מעמד החוקי בחוק, ולהפציר בהם לשמור על מגבלות מה שנכתב כאן.

יליד 2001, מתל אביב. מסיים תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה באמנות ומשפט ציבורי. מאובחן כאוטיסט בתפקוד נמוך עם דיספרקסיה (קושי נוירולוגי בביצוע פעולות), שפוגעת בדיבור. מתבטא בהקלדה מגיל צעיר. צייר ששתי תערוכות מאחוריו. כותב שירים שחלקם הולחנו.

כתבות אחרונות