בפוסט אישי וחשוף שהעלה היום באינסטגרם לרגל יום ההולדת של בנו, הזמר בן אל תבורי שיתף כי הוא מאובחן עם מאניה. “לצערי הרב לא יודעים… אבל אני מאובחן במאניה כבר מגיל 18, שלפעמים מתפרצת, במיוחד על אנשים שאני אוהב ויכולים לגעת לי ברגש”.
תבורי הפנה את הדברים לבנו הקטן בעקבת פרסום הקלטות של שיחות בינו לבין גרושתו, אמו של הבן, שבהן התפרץ עליה במילים מזעזעות ופוגעניות. “ילד שלי, זה היום שלך”, כתב לו. “היום אתה בן 4. מי היה מאמין… איך הזמן טס. אתחיל בזה שלצערי בחודשים האחרונים דלפו הקלטות אישיות ביני לבין אמך, הקלטות שלא ציפיתי שתשמע כשתגדל כי הן לא באמת היו מכוונות אליך. אבל אתה תשמע. ילד יקר שלי, שתדע שכלום לא היה מכוון אליך, ואני מצטער על המילים הקשות. המאניה זה לא תירוץ לשום התנהגות ושום צורת דיבור… ואני מצטער בין היתר בפני כל מי ששמע את ההקלטות… ולעולם לא אסלח לעצמי שנתתי לעצמי להגיע למקום הזה”.
תבורי הוא אחד מיני רבים, גברים ונשים, שמתמודדים עם מאניה דיפרסיה. שכיחות ההפרעה הדו־קוטבית בקרב האוכלוסייה הבוגרת בעולם נעה בין 1% ל־3%. שיעור הגברים הלוקים בהפרעה זהה לשיעור הנשים, אם כי גברים נוטים יותר לסבול ממאניה, ואילו נשים – מדיכאון. הגיל הממוצע שבו פורצת ההפרעה הוא 19. אצל תבורי היא ככל הנראה פרצה שנה לפני הממוצע.
מה זה בכלל מאניה דיפרסיה? לפי אתר קופת חולים כללית, מדובר בהפרעה דו־קוטבית (הפרעה בי פולארית), המתאפיינת בשינויים חדים במצב הרוח ובאנרגיה. מצד אחד תקופות של דיכאון, המתאפיינות במצב רוח ירוד, בעצבות, בשינוי בתיאבון ובפגיעה בשינה, בהיעדר אנרגיה, באובדן הנאה מהחיים, בייאוש ובחוסר תקווה, ואף במחשבות על מוות. ומצד שני, תקופות של מאניה המתאפיינות במצב רוח מרומם, בתחושה של אנרגיה רבה ושל מסוגלות להוציא אל הפועל כמעט כל רעיון וכל תוכנית, בפעלתנות יתר, במתירנות מינית, בפיזור כספים ובתחושה של היעדר צורך בשינה.
הפרעה דו־קוטבית מוגדרת הפרעה כרונית הנמשכת כל החיים, אך הקפדה על נטילת הטיפול התרופתי ועל מעקב סדיר עשויה להפחית ואף למנוע התפרצויות של ההפרעה ולאפשר קיומו של אורח חיים תקין לגמרי.
שילוב של גורמים
כמו ברבות מההפרעות הפסיכיאטריות, עדיין רב הנסתר על הגלוי בנוגע לגורמיה של ההפרעה הדו־קוטבית. ככל הנראה מדובר בשילוב של גורמים.
* גורמים ביולוגיים. למשל שינויים במבנה ובתפקוד של המוח ושל השעונים הביולוגיים, כולל שינויים בנוירוטרנסמיטורים (החומרים הכימיים במוחנו שמעבירים את המסרים מתא עצב אחד לאחר).
* שינויים הורמונליים (כמו אלה שמתרחשים לאחר לידה ושעלולים לגרום לאפיזודה של מאניה או של דיכאון).
* גנטיקה/תורשה (הסיכון ללקות בהפרעה דו־קוטבית גדל במשפחות שבהן אחד מבני המשפחה סובל מההפרעה).
* גורמים פסיכולוגיים־חברתיים שעלולים לגרום להפרעה דו־קוטבית הם למשל חשיפה למתח (סטרס) רב ולאירועי חיים טראומתיים, שיבוש בשעונים הביולוגיים (שמשפיעים על השינה, על התיאבון ועל העייפות), ושימוש לרעה בחומרים ממכרים עמו סמים, אלכוהול או תרופות הרגעה במרשם.
או מאוד למעלה או מאוד למטה
התסמינים של מאניה דיפרסיה ומידת חומרתם משתנים מאדם לאדם ומקבוצת גיל אחת לאחרת. להפרעה דו־קוטבית אצל ילדים ובני נוער ואצל קשישים יכולים להיות תסמינים מגוונים ששונים מהתסמינים המוכרים, למשל, אצל בני 30 ו־40. לכן בעת אבחון יש לתת את מירב תשומת הלב לשינוי שהתחולל לעומת המצב הבסיסי. כמו כן יש לבחון את הפגיעה בתפקוד.
בתקופה של מאניה (או היפומאניה – כאשר עוצמת התסמינים קלה יותר ו/או נמשכת תקופה קצרה יותר) יכולים להופיע חלק מדפוסי ההתנהגות הבאים:
• מצב רוח מרומם.
• דימוי עצמי גבוה מאוד.
• תחושת עליונות.
• תחושה של התחזקות רוחנית.
• פעלתנות יתר.
• חוסר סבלנות כלפי אחרים.
• רגזנות.
• התנהגות אגרסיבית.
• אי־שקט.
• חשיבה מהירה ודיבור מהיר עד כדי כך שהוא הופך להיות לא מאורגן ולא קוהרנטי.
• נטייה לקחת סיכונים (בגלל תחושת המסוגלות המופרזת), למשל להתפטר ממקום העבודה או לוותר על הזוגיות.
• נטייה לבזבז כספים באופן בלתי מבוקר.
• יצר מיני מוגבר והתנהגות מינית חסרת שיפוט.
• תחושת עודף אנרגיה וירידה בצורך בשינה.
• נטייה להשתמש בחומרים ממכרים כמו סמים, אלכוהול ובנזודיאזפינים.
תקופת הדיפרסיה (דיכאון) היא תמונת הראי של תקופת המאניה ובחלק גדול מהמקרים מגיעה לאחר תקופת המאניה. לתקופת הדיפרסיה יכולים להיות המאפיינים הבאים:
• מצב רוח ירוד.
• עצבות.
• תחושת ייאוש וחוסר תקווה.
• מחשבות על מוות.
• ירידה בעניין בפעילויות שבעבר גרמו להנאה.
• קושי להתרכז.
• חרדה.
• רגשות אשם.
• קשיים בשינה ובעיקר יקיצה מוקדמת.
• ירידה או עלייה בתיאבון שלעיתים מלוּוים בשינויים במשקל (לרוב ירידה במשקל).
• עייפות וחוסר אנרגיה.
• אי־שקט ופגיעה בתפקוד כמו הזנחה עצמית.
• חוסר רצון לקום מהמיטה והיעדרויות מהעבודה.
גם בתקופה של מאניה וגם בתקופה של דיכאון עלולות להופיע מחשבות שווא והזיות. זהו מצב פסיכוטי שבו נפגעת היכולת להיות מחוברים למציאות (בלשון הפסיכיאטרים: נפגע בוחן המציאות).
לפנות מייד לעזרה רפואית
הן הופעת התסמינים של מאניה והן הופעת התסמינים של דיפרסיה מחייבות התערבות רפואית מיידית משום שהאדם עלול לסכן את עצמו ואת הקרובים לו. לפעמים האדם עצמו אינו מודע לקשיים הרגשיים שהוא חווה ולמידת חומרתם, ובמקרים כאלה דרושה התערבות של בן משפחה או של אדם קרוב.
איך מאבחנים? את האבחנה קובע רופא פסיכיאטר. ישנם תת־סוגים שונים של הפרעה דו־קוטבית, וחשוב מאוד להיבדק על ידי פסיכיאטר מומחה כדי לקבל אבחנה מקצועית ולהתאים לה את הטיפול הנדרש. לעיתים עלולות להתלוות להפרעה דו־קוטבית הפרעות נפשיות נוספות – מה שמדגיש עוד יותר את חיוניותו של האבחון המקצועי.
נוסף על הבדיקה הפסיכיאטרית יש צורך לעבור גם בדיקה גופנית, בדיקות דם ובדיקות הדמיה לפי הצורך, כדי לשלול מצבים גופניים שעלולים לגרום לתסמינים שדומים לתסמיניה של ההפרעה הדו־קוטבית. הכוונה היא, למשל, להפרעה בתפקוד של בלוטת התריס.
עוד בנושא:
