אלה וויא, אישה עיוורת בת 59, לא זכאית כיום לקצבת נכות בעקבות לקונה בחוק לרון. וויא לא זכאית להיכלל בהסדר הדיסריגארד, המאפשר לאנשים עם מוגבלות להרוויח מעבודה ולהמשיך לקבל קצבה. על פי הביטוח הלאומי, הכנסותיה הן מעל ל-60% מהשכר הממוצע במשק (7,000 שקלים), ולפי תקנות החוק טרם הגשת התביעה לקצבת נכות כללית, נספרת תקופת אכשרה של שלושה חודשים.
וויא עבדה שנים רבות בעיריית רמת גן, כאחראית כספים בתחום משאבי האנוש, ולאחר מספר שנים ראייתה הדרדרה. לאחר טיפול והתייעצות רפואית, היא אובחנה עם מחלת עיניים מסוג “רטיניטיס פיגמנטוזה” RP)), הפוגעת בשדה הראייה, ויכולה להביא למצב של עיוורון מלא. היא ירדה באחוזי משרה, והפכה לעוזרת לעובדת סוציאלית בעירייה. לאחרונה, הגישה וויא שתי בקשות לביטוח לאומי להכיר בה כזכאית לקצבת נכות כללית, אך תביעותיה נדחו.
בשל העובדה שוויא עובדת ברשות מקומית, היא נהנית מתוספות המענק הקרוב שהובטח לעובדי המגזר הציבורי בסכום של 6,000 ש”ח הכוללים הוצאות ביגוד, דמי הבראה ומענק יובל, ובכך מפרה את התנאי של הביטוח הלאומי לקבלת קצבה. וויא סיפרה ל”שווים” כי בעבר כבר הורידה את אחוזי המשרה כדי לקבל את האישור לקצבה, אך בשל דיווח מאוחר, תביעתה נדחתה. כעת היא נדרשת לחזור על המהלך פעם נוספת.
“לאחרים אין כוח לביורוקרטיה”
“חוק לרון מפלה אותי לרעה”, היא מדגישה. “יש לי 100% אי-כושר עבודה, ובכל זאת אני לא זכאית לקצבת נכות – רק בגלל התקנות שלא עודכנו. אני עובדת ומרוויחה כ-6,000 שקלים, ואמרו לי בביטוח לאומי שאם הייתי בפנסיה, ומרוויחה 10,000 שקלים, הייתי זכאית לקצבה. איך זה הגיוני? אני בעונש בגלל שעבדתי לפני חוק לרון. הם מענישים אותי”, מוסיפה וויא.
על פי ההיגיון של הביטוח הלאומי, הפתרון למצב עבור וויא הוא להוריד את אחוזי המשרה שלה במשך שלושה חודשים, או להתפטר. “למה שאני אעשה את זה?”, היא שואלת. “למה שאפגע בעצמי וביום יום שלי, ואתפטר? לא מדובר רק בי. יש המון אנשים שאני מכירה שעבדו לפני החלת החוק, והיום לא מקבלים קצבת נכות. פשוט אין להם כוח להתעסק עם הביורוקרטיה”.
“השינוי נדרש ומתבקש”
בעקבות פניות נוספות בנושא זה שהגיעו ל”מרכז לעיוור” בישראל, הוגשה בקשה ע”י היועץ המשפטי של הארגון, עו”ד גיא אקוקה, למ”מ מנכ”ל הביטוח הלאומי, ירונה שלום, לדיון בביטול תקופת האכשרה לזכאות לקצבת נכות כללית. “אבקש לפעול ולקדם שינוי מדיניות פנימית וחיצונית, וגיבוש עמדה לשינוי חקיקה ותקנות לדרישתנו בביטוח הלאומי, הכוללות ביטול מדיניות תקופת האכשרה, המהווה חסם משמעותי וקריטי לקבלת גמלת נכות כללית, גם אם שיעור הנכות הוא שיעור גבוה ומשמעותי”, כתב.
“שינוי זה נדרש, חיוני ומתבקש מכורח המציאות של אנשים עם מוגבלויות החיים כיום בישראל”, הוסיף אקוקה, “והם אינם יכולים להיכנס בשערי ההכרה והזכאות לנכות כללית ולעמוד לאחר מכן במדרג הקבוע של חוק לרון, בשל חסם זה”.
תגובת הביטוח הלאומי
מהביטוח הלאומי נמסר בתגובה לדברים: “כיוון שנכות כללית היא קצבה ארוכת טווח, המחוקק קבע מספר כללים בסיסיים שילמדו על נזק מתמשך. אחד מהם הוא הכנסות מעבודה שלא עולות על 60 אחוז מהשכר הממוצע למשך שלושה חודשים. חשוב להדגיש שאדם שנפגע בתאונה (לא במחלה), יכול לקבל דמי תאונה גם בגין 90 הימים הראשונים, ושנכה קשה (שוועדה קובעת שיש לו נכות צמיתה גבוה למשך חצי שנה לפחות), יקבל כבר אחרי 30 ימים קצבה.
“כמו כן, אחרי שנכה נכנס למעגל הזכאות, הביטוח הלאומי שיפר באופן דרמטי את מבחני ההכנסות, והיום הוא לא מתחשב ב- 5,700 ש”ח מעבודה (מעבר לזה במדרגות ניכוי), וב- 1,200 ש”ח הכנסות שאינן מעבודה”, לשון התגובה.
