יום אחרי שבר כלף ז"ל הצית את עצמו למוות, לוחם נוסף לשעבר בחטיבת כפיר, אור דוניו, כבן 30, תושב דרום הארץ, שם גם הוא קץ לחייו. דוניו, בדומה לכלף, הגיש בקשה להכיר בו כנכה צה"ל בעקבות שירותו הצבאי, וחיכה לתשובה בנושא ממשרד הביטחון. כתבת חדשות 12 לי נעים פירסמה את דבר מותו לראשונה.
הוריו של אור דוניו סיפרו כי הוא השתתף כלוחם בכפיר במבצע "שובו אחים". מדובר במבצע אליו יצא צה"ל ביוני 2014 בעקבות חטיפתם של שלושת הנערים – יעקב נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואייל יפרח ז"ל – בידי אנשי חמאס, שאף רצחו אותם. מטרות המבצע היו רחבות יותר מאיתור החטופים וכללו פגיעה בתשתיות חמאס ביהודה ושומרון. במסגרתו נעצרו למעלה מ-400 פלסטינים, מרביתם אנשי חמאס, לרבות כ-50 אסירים ששוחררו במהלך העסקה לשחרור החייל גלעד שליט.
לדברי ההורים, לפני 10 חודשים אור הגיש בקשה לאגף השיקום במשרד הביטחון להכיר בו כהלום קרב, אולם "התבייש לדבר על זה ולאסוף עדויות מחבריו ומפקדיו בצבא". מאז, הוסיפו ההורים, הוא המתין לתשובה, "שלא נענתה עד היום".
במשרד הביטחון מסרו בתגובה: "משרד הביטחון מביע צער על מותו של אור דוניו ומשתתף בכאבה של המשפחה. עם היוודע האירוע נציגי האגף יצרו קשר עם המשפחה. אור ז"ל פנה לפני כעשרה חודשים בבקשה להכרה כנכה צה"ל. מיד עם הגשת הבקשה אושר לו טיפול נפשי על ידי מטפלת פרטית אותה בחר, במימון האגף. לאור בקשתו של אור ז"ל שלא לפנות למפקדיו מהשירות הצבאי ובהיעדר תיעוד, משך זמן הטיפול בבקשתו התארך מהרגיל. מפאת צנעת הפרט לא נרחיב מעבר לכך, כלל פרטי האירוע בבחינה".
"בר אמר: שירתתי בצבא והמדינה לא דואגת לי"
כזכור, בר כלף הצית את עצמו בנתניה לפני כשבוע. הוא פונה במצב אנוש למרכז הרפואי שיבא, שם ניסו הרופאים להצילו, אך לשווא. יומיים אחר כך הודיעו בשיבא כי נאלצו לקבוע את מותו. כלף שירת בצה”ל בין השנים 2008-2011 כלוחם בחטיבת כפיר, ובשנה שעברה הגיש בקשה להכיר בו כנכה צה”ל עם פוסט טראומה. הבקשה נדחתה לאחרונה על ידי אגף השיקום במשרד הביטחון. באגף טענו כי המחלות הנפשיות שאיתן התמודד אינן נובעות משירותו הצבאי.
כוכי, אימו של בר, סיפרה לאתר "שווים": "התחלתי לחקור את הנושא של פוסט טראומה, לעשות עבודת שטח. לא ישר הלכנו למשרד הביטחון. ראיתי עוד חבר’ה כמו בר ושיתפתי והתחלתי להבין את הדברים, אבל עוד לא עיכלתי. ניסינו לסדר לו מקום, אבל אני לא אחת מסודרת כלכלית שיש לי גב. אני בעצמי בהישרדות ומתמודדת עם החיים. בר רצה להמשיך הלאה את חייו. הוא לא בחור שמתבכיין. הוא סיפר לי על קושי ועל פחד ועל התופעות שהוא חווה – נפשיות ופיזיות. אלה דברים שמשותפים להרבה הלומי קרב. הוא אמר: ‘שירתתי בצבא, נתתי למדינה – והמדינה לא דואגת לי’".
סעידיאן: "אל תעשו את זה למשפחות שלכם"
בסוף השבוע האחרון הובא בר למנוחות כשמאות אנשים מלווים אותו בדרכו האחרונה. אחד מהם היה איציק סעידיאן, לוחם גולני לשעבר עם פוסט טראומה שהצית את עצמו לפני שנתיים במחאה על היחס של אגף השיקום במשרד הביטחון להלומי הקרב. בתום ההלוויה שוחח סעידיאן עם חדשות 12 וביקש להעביר מסר לאחיו הלומי הקרב. "כל האמהות וכל האבות שולחים לצבא את היקר להם מכל, את התכשיט שלהם", אמר. "כל כך אבסורד האמירה של טרומפלדור 'טוב למות בעד ארצנו'. נראה לכם שזה טוב?"
סעידיאן, שפרץ בבכי קורע לב במהלך הראיון כשלצידו אמא של בר, המשיך: "אם כמו אמא של בר, אמא שלי הייתה יושבת פה בלעדיי, זה שווה משהו? בשביל מה? בשביל העזרה שאותם ילדים שלקחת בגיל 18 צריכים ולא מקבלים? בר עשה שמונה שנים מילואים. אני לא הספקתי לעשות את זה. לא משנה מה הסיבה, למה אתם מפנים לו את הגב?"
ממי שנמצא במצוקה דומה וחושב לפגוע בעצמו, ביקש סעידיאן לא לעשות את זה, למרות המעשה הקשה שהוא עצמו עשה: "אני אומר לכם את האמת בצער רב: הגלגל שאני פתחתי לא מפסיק. אני מבקש מכל האחים שלי, מכל מי שראה אותי, בבקשה מכם, אל תעשו את זה למשפחות שלכם. לא למות בעד ארצנו, לא! אם אתם צריכים, תרשמו את המספר שלי. אני מבטיח לכם שאני תמיד פה בשביל כל מי שיפנה אליי. אני מבטיח באופן אישי".
אובדנות היא תופעה הניתנת למניעה. במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו – דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים כגון ער"ן – בטלפון 1201 או באתר האינטרנט של סה"ר https://www.sahar.org.il/
