לפני חמישה שבועות הסתיים חודש הגאווה, ואני רוצה להתייחס לעניין הזה. אני לא חלק מקהילת הלהט"ב, אבל אני בהחלט רואה את עצמי כחלק מקהילה מושתקת. לכן, הייתי רוצה לברך את כל מי שרואה עצמו חלק מאוכלוסיית הלהט"ב על פעילותו למען הגאווה. כמו כן, אני רוצה לשאול ולברר – איך הצליחו לארגן כזה רצף אירועים מרשים? הייתי רוצה לקבל עצות, כדי לדעת איך אולי אוכל לארגן מצעד מלא גאווה גם לאנשים על הרצף. אני חושבת שגם לנו מגיע מצעד או משהו דומה משלנו, כדי שנוכל לחגוג ביחד את היותנו אוטיסטים גאים, וכדי שנוכל לחיות בשלום עם עצמנו, בטוחים ואוהבים. יהיה זה מצעד למען תמיכה והכרה מלאים, ובעיקר הבנה והכלה אמיתית.
אני חושבת שיש הרבה דמיון בין האוכלוסייה הגאה לאוכלוסייה האוטיסטית. ראשית, שני סוגי האוכלוסייה נחשבים אוכלוסיות בסיכון. כלומר, שתי האוכלוסיות נתונות לסכנה, לפגיעות נפשית אישית ולניצול מצד החברה. שתיהן פגיעות מאוד. האוטיסטים נתונים לניצול כי אנחנו לא מבינים לחלוטין נורמות חברתיות, ולרוב לא באמת יודעים כשמישהו מנצל או מרמה אותנו. אוכלוסיית הלהט"ב נתונה לניצול גם בגלל מצבים חברתיים שונים, וגם במקרים של איום באלימות, חשיפה או ניסיון להשפיל את מי שעדיין אינו שלם עם זהותו המינית.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 4 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
למרות השיפור הגדול במשך השנים ביחס לשתי האוכלוסיות, עדיין יש היעדר שוויון משמעותי ביחס אלינו. אין גם ספק שאנחנו כאוטיסטים פגיעים אולי יותר מכולם, וחשופים למקרים של ניצול מיני. נדמה לי שהדבר הזה נכון, אם כי באופן שונה, גם לגבי אוכלוסיית הלהט"ב. אני חושבת שיש הרבה דמיון בין שתי הקהילות, כשהגדול ביותר הוא הרצון לחיות בשקט בתוך החברה, לקבל זכויות שוות ולהרגיש ככל האדם. בין היתר חשובה לנו מאוד הזכות להשתתף בחיים החברתיים, כמו גם הזכות לאהוב, הזכות לשחרור מיני והזכות להיות אדם עם רצון ובחירה חופשית – למרות השונות או המוגבלות, במקרה שלנו.
יש זהות רבה באופן שבו מתבטא היחס אלינו, השונים, ברחוב. במקרים רבים השונות היא גם חיצונית, וזה מונח שם מול עיני האנשים האחרים, שמגיבים לעיתים בדחייה או בביקורת. לכן, אני רוצה גם מצעד לאוטיסטים.
לדעתי, על כל אדם לקחת חלק במצעד הגאווה ולצעוד בגאון ללא קשר למינו, למוצאו האתני או למצבו הכלכלי. עליו לצעוד ולסמן, כי הוא לא ייכנע לדיכוי ולא להפחדה, בייחוד בזמן הנוכחי בו הדיכוי גובר, ולא לתת לאף אחד לדכא אותו או להגדיר לו איך לחיות. לאף אחד אין את הזכות לעשות זאת מבלי לשלם על כך מחיר כבד. לא נעבור לו על זה בשתיקה ולא ניתן לזה להימשך.
אני קוראת לכולם להיאבק בחוסר הצדק נגד גרימת דיכוי עצמי או נגד דיכוי של אחרים, כדי שנוכל להמשיך לחיות בביטחון ובשוויון לכולנו. כך נחיה בחברה צודקת, טובה ומהנה יותר. מילה של לי.
לקריאת טורים נוספים של לי נווה גיא רון – לחצו כאן
