אלה הדברים שכתבה שופטת בית המשפט העליון דפנה ברק ארז בפסק הדין שביטל את החלטת משרד החינוך לקצץ את יום הלימודים של תלמידים עם אוטיזם בחינוך המיוחד בשנת הלימודים הקרובה:
מזה כ-25 שנים נוהג במדינת ישראל יום לימודים ארוך בחינוך המיוחד המיועד לילדים על הרצף האוטיסטי, מתוך התחשבות בקשיים המיוחדים שהם ובני משפחותיהם מתמודדים עימם.
ההחלטה שבפנינו, אשר התקבלה כחודשיים וחצי לפני פתיחתה של שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה, משנה למעשה פרקטיקה זו בהתראה קצרה. הייתכן? חברי השופט יצחק עמית משיב על השאלה בשלילה, ואף אני סבורה כך.
לא יכולה להיות מחלוקת באשר לקשיים האובייקטיביים שעימם מתמודד משרד החינוך, ולצידו הרשויות המקומיות, בכל הנוגע לגיוס כוח אדם בעל הכשרה מתאימה להוראה, והדברים אמורים ביתר שאת במסגרות החינוך המיועדות לילדים על הרצף האוטיסטי.
לצד זאת, לא יכולה להיות מחלוקת אף באשר לקשיים האדירים שעימם מתמודדים ההורים, שהטיפול בילדיהם הוא לחם חוקם, ולצד זאת צריכים לדאוג להנחת לחם על שולחנם בנסיבות של שעות עבודה שילכו ויצטמצמו אם יקוצר יום הלימודים
אכן, שיקול הדעת בנושאי מדיניות מסור למשרד החינוך. אולם, כפי שהסביר חברי השופט עמית, לא את המדיניות אנו מבקרים, אלא את אופן קבלת ההחלטה. על כך יש להוסיף כי במקרה מן הסוג שבפנינו אין מדובר רק בשאלות של מדיניות, אלא גם בסוגיה מובהקת של הגנה על זכויות – זכויות החינוך של הילדים, והזכויות הנלוות של הוריהם.
כך או כך, כפי שציין חברי, בנסיבות העניין חברו להם כמה וכמה פגמים אשר בהצטברם יחד אינם מאפשרים להותיר את ההחלטה על כנה. ראשית, ההליך שבו התקבלה ההחלטה היה חסר – לאחר שלא קוימה חובת ההיוועצות, אשר מאז ומתמיד הוגדרה כחובה מהותית ביותר. שנית, אף תקופת ההיערכות שניתנה להורים אינה מספקת. וכל זאת בהליך שבו, בניגוד לאמור בחוק, ההחלטה לא התקבלה כנדרש על ידי שר החינוך בהסכמת שר האוצר.
מנקודת מבטי, נודעת משמעות רבה לעובדה שבמסגרות חינוך אחרות נמצאו פתרונות להתמודדות עם המחסור בכוח אדם, שאינם על דרך של “הורדת הרף” החינוכי באופן רוחבי. כפי שהובהר במהלך הדיון – חסרונם של מורים במקצועות המדעיים אינו מביא להחלטה גורפת על קיצוץ בשעות ההוראה במקצועות אלה במוסדות החינוך בכל רחבי הארץ בדרך של יצירת שוויון כלפי מטה. הפתרון של “גם לי, גם לך לא יהיה” לא היה רצוי עוד במשפט שלמה, והוא אינו רצוי אף במקרה שבפנינו.
בהקשר זה, אין לקבל את עמדתו של משרד החינוך שלפיה פתרונות שאותם ניתן ליישם במסגרות חינוך אחרות כדי להתמודד עם מחסור במורים אינם מתאימים לילדים על הרצף האוטיסטי. לא ניתן להתעלם מכך שהכלי המקפח של הפחתת שעות יושם אך ורק ביחס לאוכלוסייה מוחלשת זו.
ההחלטה שהתקבלה הוצגה כהסדר ניסיוני או זמני. אולם ניסיון החיים מלמד שקביעת רף מקל יתר על המידה ביחס לאימוץ הסדרים זמניים, סופו להוביל לכך שההחלטה “מתגלגלת מעצמה” לכיוון מסוים. אני מצטרפת אפוא גם לחשש שהביע חברי, השופט עמית, כי קיצור יום הלימודים באופן ארעי לכאורה עלול להיות בעל השלכות ארוכות טווח על המערכת כולה.
אכן, כל העושים במלאכה חפצים בטוב. אולם, נותרת בעינה העובדה שההחלטה שהתקבלה פגומה, ולא ניתן להכשירה.
**************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 4 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
**************
עוד בנושא:
