המראה המוזר של נשיאות האוניברסיטאות המובילות בארה”ב מתפתלות בשימוע שלפני דיון בקונגרס, ומתקשות להגדיר אלימות מילולית ופיזית כלפי סטודנטים יהודים כנובעת מאנטישמיות, הזכיר לי קצת את הנעשה במדינה שלנו. אנחנו דווקא מכירים היטב את המילה “אנטישמיות”, שהיא גזענות נגד יהודים, ויודעים להשתמש בה בהקשרה הנכון, וגם לספק לה דוגמאות. עם זאת, אנחנו, והמחוקקים שלנו – לא מכירים היטב את המונח “אייבליזם”.
כל אדם עם מוגבלות יודע מהו אייבליזם, מניסיון חייו האישי. למי שלא מכיר, אחדד: אייבליזם הוא סוג של גזענות, רק שהמרכיב מעורר השנאה והדעה הקדומה איננו השתייכות לדת מסוימת, אלא קיומה של מוגבלות. האייבליסט משוכנע שאם יש לך מוגבלות פיזית, אז יש לך גם מוגבלות קוגניטיבית. הוא, למשל, ידבר לאדם בכיסא גלגלים בקולי קולות. הוא יתייחס לחרש כאל אדם נחות ממנו בחשיבה, בהבנה, בהיסק – ויפלה אותו בהתאם. הוא יתייחס לאוטיסט כאל חסר רגשות. כלומר: לשיטתו הוא יהיה נחמד במיוחד, ולא יציב קשיים מיותרים לפני אדם כלשהו עם מוגבלות.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
אייבליסט ממוצע אומר לעצמו: “למה שאדם עם מוגבלות ילמד? הוא ממילא לא מבין. למה שיעבוד, אם ממילא ייכשל, ויטריח את הזולת? למה שיתחתן אם יש סכנה שיתרבה?”. זה כמעט מצחיק לראות אדם אייבליסט, שתפיסת עולמו כה מוגבלת, צרה ומטופשת, מתנשא על אדם אחר רק בגלל מוגבלות סמויה או גלויה. עם זאת, זהו טבעה גם של האנטישמיות: להתנשא על יהודים כי הם נחותים ממך. אנטישמיות, כפי שאנחנו רואים שוב ושוב – לא מצחיקה. בכל מקום בו היא לא אסורה במפורש בתקנון או בחוק, היא עוברת משלב החשיבה לשלב הביצוע. ממש כפי שקרה באוניברסיטאות הליגה העילית בארצות הברית.
המחוקק שלנו עשה “חצי עבודה”. הוא נמנע מלהגדיר אפליה נגד אדם עם מוגבלות כסוג של גזענות. אני רוצה להאמין שזו הייתה רשלנות או תמימות, ולא הימנעות מכוונת, אבל הגיע הזמן לדבר בבירור: אייבליזם הוא גזענות – ויש להעניש עליו. קחו לדוגמה את חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים. החוק נועד להגן על קבוצות שנמנעת מהם כניסה למקום או הספקת שירות בגלל שנאה, גועל או הטיה נגדן. במילים אחרות: בגלל גזענות. בהתחלה, נכללו בו גם אנשים עם מוגבלות כקבוצה שזכאית להגנה מאפליה וגזענות, ואז, יום אחד, נמחקנו מהרשימה.
“זו לא דעה קדומה, רק היעדר הנגשה”
הכוונה הייתה דווקא טובה: באותו הזמן נחקק חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. חשב המחוקק שניתן לכלול את האיסור על אפליה בחוק הייעודי, במקום בחוק הכללי. בו בזמן, כרך המחוקק את איסור האפליה בהנגשה, והקהה את עוקצו של החוק. כלומר: אם אין הנגשה ומונעים מאדם עם מוגבלות את הכניסה או את השירות – זה לא מגזענות נגד מוגבלות, אלא היעדר הנגשה. מאז, אותו מחוקק דוחה שוב ושוב את ההנגשה במקומות ציבוריים עד לימות המשיח. כתוצאה מכך, אי אפשר לטעון בבית המשפט שהמניע להפליה הוא דעה קדומה. בית המשפט פוסק בפשטות שזה פשוט עניין של שקלול אינטרסים ועדיפויות. כן, המחוקק שלנו הוא אוניברסיטת הארוורד במובן המחמיא פחות של המילה, במובן של עצימת העיניים.
אמר רבי יהושע בן לוי: “כל שהוא רחמן על אכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים”. לפני מספר שנים, פרצו סטודנטים “רגילים” באחת מאוניברסיטאות העילית בארצות הברית לחדר שהיה מרחב מוגן של סטודנטים אוטיסטים ומתמודדי נפש. הם הסתגרו בחדר שוב ושוב והשתמשו במישחשים (אבזרי התחושה המרגיעים) כדי “להתנחם” על משהו שאמר המרצה, והם לא הסכימו איתו. האוניברסיטה נהגה בסלחנות רבה כלפי הפריצה הזו למרחב הטיפולי. בדיעבד, העדינות הזו כלפי נפשו השברירית של התוקף נראית מבשרת רע. האוניברסיטה לא הקדישה זמן לנפגעים האמיתיים – הסטודנטים עם המוגבלות שזה היה החדר שלהם.
בימים שלאחר המלחמה, הייתי רוצה לפגוש מחוקקים עם יותר חמלה והבנה לאנשים עם מוגבלות, עם אפס סובלנות לאייבליזם. לא צריך לקרות אסון גדול כדי להבין שהמצב החוקי היום לא תקין. אייבליזם, גזענות כלפי מוגבלות, הוא מאפיין מכוער של המין האנושי, וחובת המחוקק היא להילחם בו גם כשהנפגעים הם אנשים בודדים. כל אדם הוא עולם ומלואו, וכל פגיעה מתווספת לאחרת.
