כשסיפרתי לאמא על פסק הדין הזה, היא אמרה: ״זה מזכיר לי משהו”. לאחר רגע, נזכרתי גם אני.
בכיתה א׳ 3, כיתת התקשורת בה למדתי, הייתה קבוצת תלמידים שהתעללה בי. חטפו לי מהיד את הפלט הקולי (עזר תקשורת חלופית), מחקו ממנו את המסרים המוקלטים, וצחקו ממני: ״איל המפגר, נשפך לו המוח״.
חזרתי הביתה עצוב ומותש, ואמא ביקשה שאקליד לה מה קרה, כי לא דברתי. את מה שכתבתי היא העבירה בדוא״ל לאחת ממחנכות הכיתה. לאחר שלא התייחסו לתלונתי, אמא פנתה למחנכת ואחת מהשאלות שהיא נשאלה הייתה: ״את בטוחה שזו האמת? הרי כתב את זה ילד בן שבע וחצי שאפילו לא מדבר!״ אמא ענתה, יש לשער שבמבט מצמית: ״ברור שזו האמת. אם איל כתב שזה מה שקרה – אז זה מה שקרה”.
ככה עונה מי שמכיר את ילדו ומבין את המהות האוטיסטית. רוב הילדים האוטיסטים לא מצוידים בצ׳יפ שמאפשר לבני גילם לשקר היטב. הם עונים בפשטות על מה שהם נשאלים, ואם הם מתבקשים לשקר, הם ודאי ידווחו… שהתבקשו לשקר. זה חלק מהיופי שבאנשי הרצף האוטיסטי.
השופט אור אדם מבית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע ייחס לתמימות האוטיסטית מעלה משפטית של ממש. מעלת תום הלב. הילד האוטיסט שמתקשה בדיבור היה, למעשה, עד המפתח במשפט. עד מצטיין.
מתוך פסק הדין עולה טלנובלה רוויית יצרים, שזה הסיבוב המשפטי השני שלה. בין השכנים: אימו של הילד מצד אחד, והבעל והאישה שהיא תבעה מצד שני, שוררת אנטיפתיה היסטורית, שבית המשפט לא ניסה לרדת לשורשה, בחוכמתו כי רבה.
בסיבוב הראשון, תבעה אימו של הילד את השכן שלה על נזק שגרם לארון שברשותה ועל שריטות עמוקות ששרט את רכבה. הילד העיד גם שם. הוא היה עד ראייה לענייני הפגיעה ברכב וחיבל בתביעה של אימו כי התעקש שהשכן לא שרט את הרכב. הילד אמר: את הרכב שרטה אשתו של השכן. כאמור, אצל אוטיסטים אין חוכמות.
בסיבוב השני, תבעה אימו של הילד את השכנה שלה, אשתו של אותו שכן, על השריטות העמוקות ששרטה את רכבה. הילד העיד שישב ברכב מאחור, המתין לאימו וראה את השכנה מתקרבת ושורטת את הרכב בסכין. הוא דיבר בקושי רב, אבל השתדל לענות בדיוק ובפירוט לשאלות השופט והשכנה, שחקרה אותו בבית המשפט.
הייתי שמח להיות זבוב על הקיר שם. מפסק הדין נראה כי השכנה השתדלה לקעקע את העדות שלו. בין השאר, היא הביאה עדה מטעמה, את הבת שלה. הבת טענה שראתה בסרטון של מצלמות אבטחה פרטיות שאמא שלה יצאה כעוסה החוצה, אבל לא שרטה את הרכב. היא לא חלקה עם בית המשפט את הסרטון.
השופט כתב: ״לאחר ששמעתי את כל העדויות, מצאתי לנכון להעדיף את עדותו של הקטין על פני עדותה של הנתבעת”.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
אני חושב שהוא העריך שבניגוד למבוגרים הלא-אוטיסטים שהופיעו לפניו, הילד היה בן הברית היחיד של השופט עצמו בניסיונו להגיע לחקר האמת העובדתית, כלומר: של מה שבאמת קרה שם. הילד לא היסס לצאת נגד אימו בחקירה שלו במשפט הראשון, כי דבריה לא עלו בקנה אחד עם האמת העובדתית. מוטב היה לו הקשיבה לו מלכתחילה, כי בניגוד לכל שאר בעלי האינטרס שהופיעו לפני בית המשפט, הילד האוטיסט לרגע לא שינה את גירסתו.
שורה תחתונה: השופט אור אדם קיבל את חלקה השני של התביעה וחייב את השכנה לשלם לאם 4,000 שקלים בתוספת הוצאות משפט בסך 500 שקלים. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
