“מאוד קשה לעשות משהו לראשונה, אחרי 722 פרקים”, צייץ אל ג’ין, אחד היוצרים של משפחת סימפסון, “אבל אני מאוד מתרגש לגבי (הפרק) הזה”. ג’ין צירף לציוץ את הבשורה: לראשונה בתולדות הסדרה, שמשודרת כבר 33 שנים, השתתף בפרק שחקן חירש (ג’ון אטרי), שגילם דמות חירשת.
איך מנפישים שפת סימנים עם 4 אצבעות?
בפרק, ששודר בשבוע שעבר, הוצגה לראשונה גם סצנה ובה שתי דמויות מסמנות אחת לשנייה בשפת הסימנים, מה שהיווה אתגר לאנימטורים, מאחר שלדמויות בסדרה יש 4 אצבעות בלבד בכל יד.
אטרי גילם בפרק את הדמות של מאנק מרפי, בנו של המוזיקאי בלידינג גאמס מרפי (חניכיים מדממים), שמת בעונה השישית של הסדרה. בפרק חוזרים לעבר, אז האב מגלה שבנו חירש, ומבין שלא יוכל לעמוד בעלות של שתל קוכליארי, מאחר שהוא מוזיקאי ללא פרנסה קבועה. ליסה סימפסון, שהעריצה את האב, מגלה על קיומו של הבן ומנסה לעזור לו להשיג את המימון לשתל.
אטרי אמר שמבחינתו מדובר בתפקיד משנה חיים. “הפרק עוסק בדמויות שומעות וכבדות שמיעה והקשר ביניהן. זהו פרק היסטורי”.
אקטיביסט חירש: “חבל שהפרק שודר”
למרות שמדובר במהלך היסטורי, יש מי שפחות התחבר. ליאם אודל, עיתונאי ואקטיביסט חירש, פרסם טור שבו כתב שחבל שהפרק שודר. למרות שהפרק מבוסס על חוויות של אדם חירש, נקודת המבט היא עדיין של שומעת, ולפי אודל, זו לא הדרך לספר את סיפוריהם של אנשים חירשים.
ראשית, טוען אודל, הדמות של מאנק אומרת בסדרה שהיא לא יכולה ליהנות ממוזיקה. לדבריו, זה לא נכון. חירשים יכולים ליהנות ממוזיקה באמצעות ויברציות, למשל. עוד הוא טוען שכשליסה אומרת למאנק “קרא את השפתיים שלי”, הדבר מייצג בעיניו את הגישה של אנשים שומעים כלפי יכולת קריאת השפתיים של חירשים.
אודל גם סבור שההצגה של שתל כוכליארי כ”ריפוי” או “תיקון” היא בעייתית. לדבריו, יש חירשים שמעוניינים בשתל ורוצים לשמוע, ויש כאלה שמעדיפים לשמור על זהותם החירשת, כולל הדמות של מאנק עצמה.
לדבריו, אמנם טוב ששחקן חירש גילם דמות חירשת בטלוויזיה, אך הוא טוען שהעלילה מזיקה לקהילת החירשים, ומשטחת את המורכבות של התמודדות החירשים בעולם שומע.
