ויקטור קלקבני עבד בחברת חשמל במשך 12 שנה כפועל שטח במחלקת ביצוע רשת. הוא עבד בצוות, בעבודה פיזית קשה, במשמרות ארוכות, בכל מזג אוויר. איך אני יודע? סבא שלי, סבא מיכאל ז”ל, עבד במשך שנים רבות במחלקת רשת תת קרקעית בחברת החשמל. אני זוכר את ידיו המיובלות מעבודה. קלקבני, בניגוד לסבא שלי, עבד ברשת מתח עליון. טיפס על עמודי חשמל, גם עם מנופים. נדרשים לכך כוח פיזי, סבילות ועמידות למזג אוויר קשה.
לרוע מזלו, קלקבני נפגע בתאונת עבודה, שכפתה עליו תקופת התאוששות ארוכה, עקב שבר ברגל אחת וחבלות בגב ובידיים. כתוצאה מהתאונה, הוא הפך לאדם עם מוגבלות. למרות זאת, קלקבני רצה מאוד לעבוד, בעיקר כי לא היה לו אמצעי מחייה אחר. הוא לא קיבל כספים מהביטוח של חברת החשמל, והביטוח הלאומי קבע לו 19% נכות בלבד. כלומר, לא מספיק אחוזי נכות לקצבה שאפשר להתקיים ממנה. הוא ניסה לחזור לעבודה מלאה בכאבים עזים.
משולחן העבודה לפיטורים
הרופא התעסוקתי אליו הופנה קלקבני קבע שהעבודה שמתאימה לו במצבו היא עבודה משרדית של ארבע עד שש שעות ביום (חצי משרה). זה שינוי דרסטי למדי. מאדם שעובד בחוץ בעבודה פיזית קשה – לעבודה פקידותית, בישיבה מול מחשב. שינוי כזה לא מתרחש מעצמו. הוא מחייב הכשרה מסודרת, מובנית ורציפה והתאמות בהתאם למוגבלות, שיצרה קשיים בתפקוד הפיזי והחברתי.
קלקבני חזר לעבודה מנהלית, אבל לדברי מנהלת משאבי אנוש בחברה, לא קיבל שום עזרה או הכשרה. הוא לא עבר חפיפה מסודרת, על אף שבאחד מהמדורים שבהם שובץ כן נשלחו אנשים להכשרה. בחברת החשמל לא התייעצו עם העובדת הסוציאלית שלו, והמשיכו להעביר אותו בין מחלקות שונות, עד שמומחה ברפואה תעסוקתית שהועסק על ידי החברה עצמה קבע שהוא לא כשיר לעבודה, והוא פוטר סופית. על פה הזימון שקיבל לשימוע לפני הפיטורין, הסיבות היו העדרויות רבות, תפוקות נמוכות, תיפקוד בלתי מקצועי, ביצוע חלקי של המשימות וחוסר יכולת ללמוד תחומים חדשים. את המקרה שלו גלגל קלקבני בשארית כוחותיו לבית הדין לעבודה בירושלים.
קלקבני תבע את חברת החשמל, וביקש לחזור לעבודה במשרה שהולמת את יכולותיו. החברה התגוננה בעזרת חוות דעת שכתב מומחה מטעמה. את האשמה בכך שלא הוכשר לעבודה החדשה, חברת החשמל הפנתה כלפיו בכתב ההגנה שלה. “אם היה מגיע תמיד בזמן לעבודה, היה נשלח להכשרה”, נטען שם. יתרה מזאת, התברר שהרופא אותו זימנה החברה בכדי להכשיר את הפיטורים, כלל לא עיין בתיק הרפואי של קלקבני, אלא בדוחות הנוכחות שלו. על סמך האיחורים, קבע המומחה מטעם החברה שקלקבני לא כשיר לעבוד במתכונת המצומצמת שנקבעה לו.
בית המשפט אמר על המומחה שהכשיר את הפיטורים כי מלכתחילה עמד במצב של ניגוד עניינים, שעלול ליצור שיקול זר. במילים אחרות, המומחה כתב את מה שציפתה ממנו החברה. מכיוון שחברת החשמל התגוננה שוב ושוב בטענה שקלקבני איחר לעבודה, ובשל כך גם ניכו משכרו, בית הדין התרשם שמנהליו לא ידעו שיש לו מוגבלות, או שלא הבינו מהי מוגבלותו ומהן ההתאמות הדרושות לו: “התיאור עצמו לא מראה התחשבות, נהפוך הוא”, נכתב בפסק הדין.
המומחה מטעם החברה כלל לא התייחס לעובדה שקלקבני הוא אדם עם מוגבלות, ולקשיים הנובעים ממנה. שיקוליו לא היו רפואיים אלא מנהליים ועל חוות הדעת שלו פסק בית הדין ש”תוכנה אינו עומד בדרישה המינימלית של בדיקה או הסתמכות על מסמך רפואי” – וביטל אותה כעילה קבילה לפיטורים. נוכח זאת, בית הדין העדיף את חוות דעתו של הרופא התעסוקתי הראשון שקבע כי קלקבני יכול לעבוד, אבל בתפקיד משרדי ולא בתפקיד שטח. חוות דעת זו קיבלה תימוכין גם מרופא של חברת הביטוח אליה פנה קלקבני. על הליך השימוע כתב בית המשפט כי נפלו בו פגמים, ולא ניתן לעובד מספיק זמן להתכונן אליו.
בית המשפט: להחזיר אותו לעבודה
השופטת שרה שדיאור חתמה על צו לפיו קלקבני יוחזר לעבודה בחברת החשמל. זו החלטה לא שגרתית מצדו של בית המשפט. מה גרם לו בכל זאת לקבל אותה? יש לכך מספר סיבות. ראשית, בדרך כלל, כשהעובד חלש באופן משמעותי מול מקום עבודה חזק באופן משמעותי – בית הדין לעבודה נוטה להתערב יותר כדי “לאזן את הכוחות”. הוא פועל אז לטובת העובד: להגן על תנאי עבודתו, לאפשר לו קיום בכבוד, ובמיוחד כשמדובר בעובד עם מוגבלות. העובד הספציפי הזה גם היה עובד זוטר, לא מנהל, לא מצוי ביחסי אמון עם המעסיקה. ניתן לומר בציניות מסוימת, שבקלות בה הוא פוטר, ניתן היה גם להחזירו – והדבר לא יורגש במיוחד.
בנוסף, חברת החשמל היא לא עוד חברה, ובטח שלא כזו שיכולה לעשות כראות עיניה. אחת מהסיבות שחברת חשמל היא גוף כל כך חזק, היא שהיא מוגדרת כגוף דו-מהותי שיש לו מאפיינים ציבוריים: היא הוקמה לפי חוק, הממשלה והציבור שותפים בבעלות עליה, והיא מספקת שירות חיוני. לצד הכוח והסמכות מגיעות גם חובות חוקיות מוגברות. כלומר, יתר הקפדה על שילוב אחוז מסוים של עובדים עם מוגבלויות, יתר חובה להעניק התאמות לפי מוגבלות ועוד. “זה לא מעסיק דל משאבים”, פסק בית הדין. יותר מכל, חברת החשמל הייתה צריכה לפעול בתום לב מוגבר. בית הדין התרשם שהיא עשתה את ההיפך הגמור: “במקרה דנן לא הוכח לכאורה ניסיון אמיתי להעביר את המבקש למחלקה שלעבודה בה יפעלו להכשירו באופן מובנה כדרוש, כדי שיצליח בה כראוי, על אף היותה של המשיבה ארגון גדול עם מחלקות שונות במגוון תחומים”.
הוועד סייע לפיטורים
מפסק הדין עולה כי ועד העובדים שיתף פעולה עם ההחלטה לפטר את קלקבני. בבית הדין הוקרא פרוטוקול השיחה בין קלקבני לנציגתו מטעם הוועד של חברת החשמל. הוא התחנן להישאר בעבודתו, והסביר כמה היא חשובה לו. עוד הוא הסביר לה שהתחיל תוכנית שיקום, שמצבו השתפר וכו’. נציגת הוועד, מצדה, המליצה לו לעזוב את העבודה, לטובתו, כמובן.
קלקבני אמר דברים דומים גם בשיחה עם העובדת הסוציאלית: “התעוררתי לחיים… קיבלתי חשק לעבוד. יש בי רצון לעבוד… התקופה בבית איפסה אותי. אם תתנו לי הזדמנות, אני ארצה להחזיר פי עשר”. דבריו הועברו לידי לוועדה של ישיבת השימוע, וזו כלל לא התייחסה אליהם. מאוחר יותר ניסתה החברה לטעון שלא קיבלה את הדיווח מהעובדת הסוציאלית, ובית הדין לא קיבל את הטענה הזו.
כאדם עם מוגבלות, שמע קלקבני את הטקסט שאנחנו, אנשים עם מוגבלות, שומעים יותר מדי במהלך חיינו. מילים פוצעות, שלא מתרגלים אליהן: “אני לא יודע מה אתה עושה פה בכלל, צריך לפטר אותך אתה, אתה לא צריך להיות פה בכלל”, אמר לו המנהל שלו, “אם זה היה עסק פרטי היו מפטרים אותך ממזמן”. המילים האלו לא הגיעו למידה האסורה בחוק, אבל כשהן מצטרפות לדברי השכנוע של נציגת העובדים: “תתפטר, תתפטר”, ולעובדה כי עובדת של החברה חנתה באופן קבוע בחנייה לנכה שהוקצתה לו – אנחנו מרגישים שהכשל המוסרי הוא גדול.
חברת החשמל הצטיירה כמעסיקה שהתרשלה והפלתה את קלקבני, ובכך, במעמד מתן פסק הדין, הוכשרה הקרקע להכרה בכך שהפיטורים עצמם היו שלא כחוק. נוספה לכך גם העובדה שהשימוע שנערך לקלקבני נעשה שלא כחוק. יתר על כן, בית המשפט קבע כי קלקבני יקבל תשלום פיצויים מיום הפיטורים ועד יום ההחזרה לעבודה, ואת תשלום שכר הטרחה של העורך דין שלו.
תם ולא נשלם
חברת החשמל היא גוף גדול מאוד, ובניגוד לקלקבני, שזכה ליחס איום ונורא (וגם לא כחוק), באגפים אחרים משולבים עובדים עם מוגבלויות בצורה מופתית. כיצד לא נפרשה על קלקבני המטרייה שמגנה עליהם גם? קלקבני פגש בדרכו רק אנשים שלא הבינו אותו, לא התחשבו בו ולא את אלה שהיו אמורים לפעול למען שילוב בחברת החשמל. מי ייתן ועם חזרתו לעבודה, יקבל יחס ראוי יותר.
