מאת רלי פיזנטי
לאחר שכתבתי על הטיעון התפיסתי, רעיון מקורי עליו חשבתי תקופה די ארוכה, ולאחר שהבנתי שמרעיון זה נגזרים רעיונות ומסקנות נוספים, אשר אינם עולים בקנה אחד עם תפיסות והתנהגויות מקובלות, החלטתי לעצור ולכתוב על החשיבה השונה, לפחות זו שלי, כמי שמאובחן על הקשת האוטיסטית כאספרגר בתפקוד גבוה. כך, בתקווה, תוכלו להבין אותי טוב יותר, ללמוד מנקודת המבט שלי על מהותה של השונות האישית, כרעיון, ואולי גם להיטיב עם אנשים עם מוגבלויות באשר הם.
גאונות לא תהיה המילה הנכונה לתאר מצב בו המוח שלי מחפש נתיבי חשיבה חלופיים מאלו החסומים בדרכו, בשל פגיעה מוחית בלידה. אני יודע שבמשך שנים לא הצלחתי לפרוץ את יכולת החשיבה שלי מעבר למה שמקובל אצל אנשים רגילים. ידעתי, מתוך מבדקים, שרמת המשכל שלי גבוהה משל אחרים, אך שאני מתקשה ליישם את מה שזכיתי בו. רק היום אני מבין שיכולת היישום היא דבר נרכש, ושהביטוי ליכולת זו היא חשיבה שונה. כלומר, השילוב בין צבר חוויות חיי, המכיל גם את התמורות הכרוכות בכישלון, השפלה והתעללות (בהן, למשל, היכולת לזהות סכנות חברתיות), ולמידה המגרה חשיבה ועשייה, יצר מצב בו התחלתי לשלב באופן נכון רגשות ותפיסות מחשבתיות *.
בשלב מסוים בחיי פגשתי אדם מבוגר שתחביבו מגיל צעיר היה משחק השחמט. הוא לימד אותי תיאוריות וגישות משחק שלא הכרתי קודם. בין השאר, את הרעיון שמשחק שח נכון מסתיים בתיקו, ושפרישה בשל טעות ואובדן כלי, במצבים מסוימים, חוסכת מאמץ מיותר. לקח לי שנים להבין שזה עשוי להיות הסוד הגדול של החיים או כל דבר המתנהל בתוכם. אם אני לא טועה, חוק כלים שלובים הוא הנגזרת של אקסיומה זו.
התהליך הבא היה לצקת יסודות אמפתיים ותהליכים חברתיים לתוך האקסיומה הזו. כך בעצם, מתוך למידה וחשיבה פיתחתי את רעיון המשוואות החברתיות ומה שנגזר מהן. שמתי לב שמנקודת הזמן הזו החשיבה שלי הפכה להיות פשוטה יותר. כלומר, כיום אני מסוגל לעבד נושאים מורכבים בפחות זמן ובדיוק רב יותר. יחד עם זאת, העיסוק בנושאים מורכבים מתיש או מעייף אותי באותה מידה, למרות יכולת ההתייעלות.
אך עוד לפני כן, עברתי תהליכי למידה נוספים. בין השאר, עיצוב תהליכי אמפתיה בסיטואציות שונות **, ורעיון התנהגותי לפיו התגובה ההתנהגותית אותה אקבל מהסביבה תהיה דומה לזו שלי. בדיעבד, זה סידר לי את רצף המפגשים החברתיים שחוויתי כאדם רגיל לכאורה, שהתנהג מוזר מאחרים, וקיבל את התמורה בהתאם.
מאוד קל להבין שזה דומה לאקסיומת השח. הקטע המדהים הוא שכשבוחנים זאת לעומק, מגלים שזה פשוט עובד. כי בעצם, בחיי היומיום אנו לא שמים לזה לב. אנו נוטים לבקר, לשפוט ולהאשים את התנהגות הסביבה, תוך התעלמות מההתנהגות של כל אחד לעצמו. לזה אנו מורגלים.
בהזדמנות זו, זכורה לי חוויית החשיבה חסרת ההיגיון ועתירת השגיאות מתוך כעס ותסכול כתגובה רגשית, שהוליכה למעשים שהחריפו את המצבים אליהם נקלעתי. זו הייתה שגיאת יסוד, וכל אחד יכול למצוא את עצמו בתוכה. אני למדתי, בייסורים רבים, להיזהר ממנה ולמצוא דרך להירגע ולחשוב אחרת, לחשוב נכון. עדיין, במקרים מועטים אני כושל בכך.
התייחסות להתנהגות של כל אחד לעצמו היא עשייה לא קלה, הדורשת למידה ותרגול רבים. למזלי הרב, עברתי תהליך מורכב זה במשך כעשר שנים. אני יודע להעיד שתהליך זה הכין אותי כראוי להפתעה שאף אחד לא חשב או ציפה לה. הגילוי שיש לי אספרגר. עבורי זו הייתה נקודת הזמן בה החל מבחן העשייה שלי. ההערכה הפסיכולוגית שניתנה לי כל פעם מחדש היא שאני עובר תהליכי התפתחות עקביים ומעניינים, שלא נצפו באופן בו בחרתי לעשותם, להיות נוכח בביקורת עצמית אמיצה, נכונה ומדויקת, תוך תמיכה פסיכולוגית מזערית.
ביקורת עצמית נוגעת בעיקר בדברים הלא טובים. כך, אני יכול לתאר את עצמי, בין השאר, כמי שעד גיל שלושים לערך לא קרא נכון את הסביבה והתנהגותה, כדעתן השוגה בדעתו, תוקפן המנסה להגן על עצמו, מתקשה בהבנת טובתם של אחרים, חי ומגיב מתוך גירויים ולא מתוך מחשבה. השינוי שעשיתי בעשרים וחמש שנה הוא עצום, ונעשה מתוך נכונות ועבודה קשה הסוחבת צלקות רבות. למשל, הבנת הפער בין גירויים להקשבה, שזו אחת התסבוכות החמורות שחוויתי. אני מבין שלא כל אחד מסוגל לעבור תהליכים כאלו מורכבים, ולכן כל אחד ראוי להערכה ותמיכה על ייחודו והישגיו, בהתאם לכלים אותם הצליח לרכוש ולקבל מתוך תמיכה חברתית.
אם הייתי גאון, אולי זה היה בא לידי ביטוי במערכות יחסים חברתיות. מאחר שלא כך הדבר, אני מנסה להיות מאוד זהיר במחשבותיי. היכולת האמפתית שפיתחתי מאפשרת לי להבין עד כמה אמפתיה זה דבר מורכב, ולכן צריך להיות מאוד זהיר בנושאים הנוגעים לפער בין טובתי האישית וטובתו של הזולת ***.
ככל שהפערים בין דעותיי לבין דעותיהם של אחרים מעמיקים, אני משתדל להשתמש בהיגיון המושתת ברובו על חישובים, שזה גם סוג של חשיבה, ובכך לאזן ביניהן. התרגום לכתיבה או למימוש הרעיון הוא לפעמים מסובך יותר עבורי. יחד עם זאת, אני נהנה להציע דרכים בהן ניתן להגיע לתוצאה אחרת מתוך חשיבה אחרת, שונה מן המוכר, ובכך לתרום ל”אפשור” פתרונות ואיזון דעות, ככל שביכולתי לעשות זאת. זה ממלא אותי בהנאה המפצה על חסך חברתי שלו הנחתי, אבל אני יודע שאליו אני חייב לשוב.
הכותב הוא אדם עם אספרגר שאובחן בעשור האחרון, ומאז עוסק בהתפתחות אישית דרך חקירת תהליכים חברתיים ופוליטיים בישראל, תוך שימוש בחשיבה חישובית. כרגע עוסק בפיתוח, הבנה והגדרת המושג משוואות חברתיות על בסיס תקשורת באמצעות מכנים משותפים.
* יסוד השילוב בין רצף חוויות החיים, תהליכי התפתחות ויכולת מוחית הבאה לידי ביטוי בגירויים שונים, הוא יסוד אישי המעצב ומשנה לאורך חיים את האישיות שלנו. יש לזה משמעות מאוד גדולה בשיקום ובשיפור תפקודם של אנשים עם מוגבלויות ופגועי מוח. הדבר מותנה ביכולת אישית להניח למשקעי העבר ולהתפנות בהווה לבניית העתיד מתוך יכולת אישית שאינה מתחרה בהישגיהם של אחרים.
** היכולת האמפתית שלי הייתה מוגבלת אך קיימת. אפשר לגרות את מנעד האמפתיה בדרכים שונות. יש לקחת בחשבון שהדבר עשוי לגרור מחירים נפשיים, ולכן יש לדייק את תהליך הגירוי והלמידה.
*** לא רק בני אדם, גם בעלי החיים, הסביבה, הצומח והדומם כאחד. למשל, טובתו של כדור הארץ והחיים שבו בהשוואה לטובת האנושות והתפתחותה.
הטורים הקודמים של רלי פיזנטי:
מה היה קורה אם ילדים היו לומדים מדע לפני תנ”ך
הטיעון התפיסתי: נפש האדם בין אמונה דתית למדע
כך מדגים פלונטר חוק האזרחות את פעולתן של המשוואות החברתיות
מה הקשר בין אהבה וזוגיות לבין השסע החברתי בישראל
