האדם שאני הכי מפחדת ממנו הוא אני. אני לא יציבה.
אני קמה כל בוקר בחשש שאולי היום אתפטר שוב מהעבודה (עבודה מספר 81…)
אולי היום שוב אפרד מהחבר.
אולי היום יהיה לי ויכוח עם בעלת הדירה ואצטרך שוב לעבור דירה.
אוח, כמה דירות עברתי. אני לקוח VIP אצל ציון המוביל.
כל מה שהבוס/החבר/בעלת הדירה צריכים לעשות זה לומר משהו לא לעניין – ואני בחוץ.
אני אימפולסיבית למות.
לא מזמן יצאתי עם מישהו. רציתי להזמין אותו אליי לדירה.
מה הבעיה עם הפרעת אישיות גבולית? מצבי הרוח מנהלים את חיי.
כלומר, יכולתי לרצות שהוא יבוא אליי, אבל אחרי חצי שעה שהוא יהיה אצלי מצב רוחי ישתנה ואני ארצה שהוא ילך. איך אסביר לו שזה לא באשמתו?
התפרצויות זעם הן חלק מההפרעה.
נרשמתי לסדנת כעסים בזום. במשך חודשיים למדנו, כיתה של עצבנים, איך להתנהג אחרת.
בזבוז של כסף.
עדיין בכביש אני מנסה לחנך אנשים. זה לא עוזר שאני יודעת שבמדינה הזו דוקרים על זה.
כשנהג חצוף מצפצף לי או מהבהב לי מאחור, הגוף שלי מתחיל לבעור, וזה רק עניין של זמן.
אפרופו כעס, אין דבר כזה לא לענות לי בווטסאפ. מי שלא עונה – נחסם.
בשלישי האחרון הייתי באירוע משפחתי וארבעה חברי משפחה ניסו לשכנע אותי להסיר את החסימה שחסמתי אותם. הם צחקו ביניהם שיקימו קבוצת חסומים של רננה.
הם לא מבינים שאחד הסממנים של אישיות גבולית הוא פחד מנטישה.
כשאני שולחת למישהי הודעה והיא לא מגיבה כמה שעות, אבל היא "נראתה לאחרונה" בווטסאפ לפני דקה, עולה הפחד מנטישה בדמות של כעס ואני אומרת לעצמי: "היא לא עונה כי היא לא סופרת אותי"- ואני חוסמת.
לפעמים אני משחררת את החסימה אחרי חצי שנה. הכל תלוי במצב רוח.
כל זה נשמע מטורף? כי אני חותמת לכם שאני בן אדם בדיוק כמוכם. הרגש פשוט חזק ממני.
ניסיתי לעשות שינוי, אבל גם את המטפלת עזבתי, כמובן.
ואני כבר לוקחת כדורים ל-OCD, חרדה ודיכאון. אין כדור לאישיות גבולית.
אני כל כך רוצה להיות נורמלית. לא להיות לוחמת צדק. לא להיות חרדתית. להעז.
אני נראית נורמטיבית אז מצפים ממני לתפקד כרגיל. לא רואים שאני מתמודדת נפש.
לא רואים שהעולם הזה גדול עליי.
**************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 4 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
**************
לעוד טורים של רננה:
אני לא רוצה ילדים ותפסיקו להגיד לי שאני אתחרט
מעגל הקסמים המרושע של חיים עם הפרעת אישיות גבולית
