מאת רלי פיזנטי
את שני הטורים הבאים אני רוצה להקדיש לאלו שנפגעו בשל שונותם, דעותיהם או השתייכותם החברתית; גם לאלו שפגעו מתוך התנשאות ופחד לראות בהצלחתם של אחרים, כהשפלה אישית וחברתית; וגם למשפחות הרוצות להקיא מתוכן את אותם האלימים בכוחם ובשפתם.
לקבל את היותי אספרגר בגיל כה מאוחר, היה קל אם כי מאוד עוצמתי מבחינה רגשית. להתפתח מאותה נקודת זמן, היה הכרחי ומאוד תובעני. לא עוד האשמות וכעסים על הסביבה, כי אם חיפוש דרך, שפה ורעיונות שונים על מנת לשפר את איכות חיי. השתמשתי בשונות שלי כדי ליצור משהו חדש וטוב. זה בדיוק מה שכל אדם עם מוגבלות שואף לעשות. פתיחת הדלתות בשבילנו היא דבר חשוב מאין כמותו עבור החברה הישראלית, שכן אנו, האנשים עם מוגבלויות, חוצים לרוחבה את המדינה המפולגת לאורכה, ובכך יכולים לתרום ליצירת מארג חברתי שזור מבלי לפגוע בצורתו התרבותית.
לכתוב ב”שווים” טורים הייתה פתיחת דלת מאוד חשובה עבורי, ועכשיו אני מחפש דרך אחרת להמשיך ולצמוח בכיוון אותו בחרתי: עיסוק בחברה ובפוליטיקה הישראלית מתפיסה ייחודית שלי, בזכות היותי אספרגר. בזכות המוגבלות כל אדם עם מוגבלות יכול לצמוח ולפרוץ מחסומים. זאת משום שהמוגבלות מגלמת בתוכה סבל, אמפתיה ויכולת נתינה – כל אלו באופן ייחודי לכל אחד בנפרד. לדעתי, חברה הפותחת לאנשים עם מוגבלויות דלתות היא חברה המביעה נכונות להשתנות ולהתפתח למקומות טובים. הפרויקט המשותף של “שווים”, מפעל הפיס ו”ידיעות אחרונות” להכשרת אנשי תקשורת עם מוגבלות הוא דוגמה מעשית ומרגשת לכך.
אם אני לא טועה, חלק מהרעיון הציוני הוא ליצור מקיבוץ גלויות משפחה אחת גדולה. לי ברור שכשלנו בכך, משום שלא חשבנו מראש על הסתעפויות רבות סביב הרעיון הציוני, אשר עם השנים הפכו את הרעיון המשפחתי לשסע חברתי. ההגדרה המשפחתית איבדה את האמפתיה לשונות חברתית ותרבותית, אשר היו אמורות לחיות זו לצד זו. במציאות הנוכחית, אני מנסה בכתיבתי, מתוך חובה מוסרית, לחבק את עתירי הכאב מכלל העדות בעודם נטולי שנאה. נטולי השנאה הם הכתובת לחשיבה ועשייה משותפות ומאתגרות, בנושאים הכי מסובכים וקשים.
המשפחה המורחבת שלי מכילה וחיה זו לצד זו. יש בתוכנו חילוניים, דתיים, מעורבי מוצא, גרושים, להט”בים, וגם אותי. אני משוכנע שבכל סיטואציה חברתית במסגרת המשפחה המורחבת לא נמצא ולו גרגר של שסע כמו זה המשתולל בארץ. אני, בכל פעם שיושב לכתוב, חושב על התמונה הזו ומנסה למצוא את הניסוח הטוב ביותר, עם הפגיעה המזערית, בנושאי דעה ותרבות שונות משלי. כמובן שאני מדי פעם כושל, ויש מי שייצא מתוסכל ויחפש מילה לתאר את מה שהוא מרגיש כלפיי. גם אני חיפשתי את אותה מילה שתתאים ותתאר סיטואציות שונות של היפגעות, ואשר אמירתה לא בהכרח תפגע. עבורי, מה שמצאתי, משלים את רצף החשיבה שלי שהחל במציאת מכנים משותפים, וצלל לתוך משוואות חברתיות.
לי ברור שלמרות היותי יהודי, בתפיסותיי אני עשוי לפגוע שלא במתכוון בחובשי כיפה. כאן חשוב לי להדגיש שאני רואה ביכולתם החברתית נכס רב ערך, ובתנאי שבמשותף נכיר ונכבד דרכים תרבותיות שונות. לתפיסתי, דת היא צורך קיומי אנושי, ויחד עם זאת ריבוי הדתות מחייב את קיומן לצידנו, מבלי שחיינו ינוהלו על פיהן. אני חושב שיהודי דתי מכל זרם שהוא שונה במהותו מיהודי חילוני, גם אם שניהם נקראים יהודים. לתפיסתי, דתי השומר שבת יכול לחלל אותה, ולעומתו חילוני שאינו שומר שבת אינו מחלל אותה. לשניהם הזכות לחיות כאן ולתרום לעיצובה של המדינה. הם בעלי זכות הצבעה, ובשל ההבדלים הם לא לבד. חשוב לציין ולהפנים שלרוחבם של זרמי הדת נמצא את כלל האנשים עם מוגבלויות, הנושאים את צפני המכנים המשותפים, ומכך אני יכול להסיק שאנושיות גדולה מאמונה. זו החשיבה שלי, ובבקשה נסו להבין אותה מבלי להיפגע.
האנושיות מחייבת אותי לחשוב קדימה ומחוץ לקופסה. משבר האקלים הביא אותי למסקנה שהבעיות החברתיות שלנו משפיעות, בדומה לבעיות שונות במקומות שונים בעולם, על הרס הכדור. גם כאן נעשה הדבר מבלי לחשוב קצת יותר עמוק, לתפיסתי, תוך שימוש במשוואות חברתיות, על מנת להבין שחלק מהפתרון, העשוי להשפיע על בעיות אחרות, תלוי במחויבות ושותפות חברתית חובקת עולם.
בקיצור, יש לי הרבה על מה לכתוב וראוי למצוא לזה מקום תואם ומכיל. בטור הבא והאחרון שלי ב”שווים” אעסוק בתסמונת שהמצאתי, מילה אחת עם אינטונציות רבות, המביעות רמות שונות של סלידה מאמירה או התנהגות פוגענית. בסופו של דבר, אני מאמין כי בכולנו טמונה היכולת, ולו ב”פה רך”, להיות חברה במדינה ששווה בה לחיות.
הכותב הוא אדם עם אספרגר שאובחן בעשור האחרון, ומאז עוסק בהתפתחות אישית דרך חקירת תהליכים חברתיים ופוליטיים בישראל, תוך שימוש בחשיבה חישובית. כרגע עוסק בפיתוח, הבנה והגדרת המושג משוואות חברתיות על בסיס תקשורת באמצעות מכנים משותפים.
עוד טורים של רלי פיזנטי:
דעה: הכנסת איבדה את כשירותה הנפשית להנהיג
איך למדתי, כאדם עם אספרגר, לפתח אמפתיה לאחרים
מה היה קורה אם ילדים היו לומדים מדע לפני תנ”ך
